ת"ק 41369-03-16 מיה ואח' נ' קרסו מפיצי מכוניות בע"מ ואח'

בפני תביעה כספית, בסך של 29,290 ₪, שעניינה טענות התובעים לנזק שנגרם להם, עקב אי-הסרת משכון לטובת הנתבעת 2 מרישומי רישיון הרכב של כלי רכב שנמכר להם ע"י הנתבעת 1 – אודותיו גילו רק בעת שביקשו למכור את רכבם לצד שלישי. אין חולק, כי החוב לנתבעת 2, שהמשכון נועד להבטיח, סולק זה מכבר, והמשכון אמור היה להימחק לכל המאוחר בעת שנמכר הרכב לתובעים.

בנסיבות, הצדדים הביעו על הכתב את הסכמתם להכרעה לפשרה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)).

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבעות לשלם לתובעים סך כולל של 6,300 ₪, כאשר סכום זה יחולק בין הנתבעות לבין עצמן ביחס 2:1 לחובת הנתבעת 1, לאמור: הנתבעת 1 תשלם לתובעים סך של 4,200 ₪, והנתבעת 2 סך של 2,100 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ז, 22 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: