ת"ק 41278-10-13 מזרחי נ' נועם ואח'

לפניי תביעה כספית ע"ס 12,546 ₪ בגין נזקים לכאורה שנגרמו לרכב התובע, כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים ברכבו.

לטענת התובע, ביציאה מתחנת דלק הוא עצר לפני תמרור "עצור" ויצא לכביש השתלבות, סיים ונעמד בכביש השתלבות, אח"כ המשיך בנסיעה ישר בנתיב ההשתלבות ואז רכב הנתבעים פגע בו.

לעומתו, טענו הנתבעים בכתב ההגנה כי בהיות נהג הנתבעים נוסע בנתיב נסיעתו, לפתע יצא התובע מתחנת דלק ישירות לנתיב הנסיעה שלו.

התקיים דיון בפני, בו העידו עדי שני הצדדים ואתמקד בעדויות הנהגים:

להלן תיאור התובע לתאונה:

"... עצרנו בעצור, הכביש לא היה פנוי, רציתי לפנות שמאלה כאשר מותר לפנות שמאלה, הכביש לא היה פנוי, המתנו מספר שניות עד שהכביש יתפנה, כאשר הוא התפנה חצינו את הנתיב הראשון ונכנסנו לנתיב השתלבות, נתיב האצה לפנייה שמאלה ע"מ להשתלב, התיישרנו על הנתיב הזה...אני מסתכל במראה הימנית ואני רואה את הרכב מאחור... "

(ראה עמ' 1 שורות 12-17 לפרוטוקול).

התובע הודה שהוא ר את הנתבע ממרחק רב והחליט כי הוא כן יכול לעבור לנתיב ההשתלבות. (ראה עמ' 2 שורות 6-14).

לטענת התובע, הפגיעה הייתה חזית אחור, דהיינו, רכבו נפגע מאחור והוא דחה את הטענה שמוקד הפגיעה ברכבו הינו הצד הימני האחורי, מה שעלול להצביע על כניסה פתאומית לכביש הראשי.

לעומתו, נהג הנתבעים טען כי התובע יצא מתחנת הדלק ולא נכנס לנתיב ההשתלבות, אלא נכנס ישר לנתיב שלו. לטענתו, אילו התובע אכן היה בנתיב ההשתלבות, אז אין סיכוי שהוא יפגע בו. "אני נסעתי בנתיב שלי, כאשר הגעתי לתחנה הוא חתך ישירות לפנייה..." (ראה עמ' 3 שורות 27-18).

דיון והכרעה

4.כלל בהליך אזרחי, הוא כי המוציא מחברו עליו הראייה, הינו התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו.