ת"ק 41171-01-15 מושונוב נ' באומל ואח'

בפניי תביעה לתשלום יתרת התמורה בגין הזמנה והתקנת וילונות בביתם של הנתבעים.

אין חולק בין הצדדים, כי התובע עוסק בייצור וילונות, וכי הנתבעים הזמינו לביתם וילונות, תחילה לסלון ולאחר מכן לחדר השינה.

אין חולק, כי התובע התקין וילונות הן בסלון ,לרבות בחלונות שבו, והן לחדר השינה בהתאם למוסכם.

המחלוקת הינה באשר לתמורה שהוסכמה, ובאשר לטיב העבודה.

התובע טוען, כי לכתחילה הוזמנה התקנת וילונות רק בסלון, כאשר הבהיר כי על מנת שהעבודה תהיה ראויה, יש להתקין בווילונות בטנה. לטענתו הנתבעים סירבו לבטנה, ולכן הפחית את התמורה כפי שעולה מנספח א'.

התובע טוען כי לאחר התקנת הווילונות הסתבר לנתבעים כי אכן יש צורך בביצוע בטנה, ומשכך נדרש להוריד את הווילונות, ולהתקין בטנה ושוב להתקין את הווילונות. עוד טוען לשינויים ותוספות כדוגמת מסילה אהיל ותיקונים שונים.

התובע טוען, כי כל סכום שפורט בנספחים א' וב' לתצהירו היה מוסכם בין הצדדים, וכי ערך חשבונית מס כדין עבור הסכום ששולם לו בסך: 20,000 ₪ , כשנותרה יתרת תשלום, אותה הוא תובע בתביעה דנא.

עוד עותר התובע בתביעתו , לחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות איתור ומסירת כתבי התביעה.

מנגד הנתבעים טוענים, כי הסכום היחידי שהוסכם היה הסכום המופיע בנספח א' הוא: 11,500 ₪, כשלאחר שביקשו מאוחר יותר לבצע ווילונות גם בחדר השינה, לפנים משורת הדין נתנו הסכמה לסכום של 9,500 ₪ נוספים (סעיף 11 לכתב ההגנה), ובסך הכל סוכם כי ישולם סכום של 20,000 ₪ , ששולמו על ידם.

עוד נטען כי הסכומים שפורטו בנספח ב' מעולם לא הוסכמו עימם.