ת"ק 4113-02-15 כהן נ' בלקשטיין

1.ביום 9.12.14 התובעת רכשה מאת הנתבע רכב מסוג רנו מגאן שנת 2008 מ.ר 47-342-64.

2.התובעת והנתבע ביצעו זיכרון דברים לפני הרכישה מיום 28.11.14 אשר העתק ממנו צורף לכתב התביעה. סוכם בין הצדדים כי הרכב יימכר תמורת סך של 15,000 ₪. ביום זה שילמה התובעת מקדמה לנתבע על סך 1,000 ₪ ונקבע כי ביום ביצוע העברת הבעלות בעוד מספר ימים תשלם התובעת את ההפרש בסך 14,000 ₪.

3.לטענת התובעת, במעמד בחינת הרכב וזיכרון הדברים הנתבע הראה לה ולבעלה את רישיון הרכב אשר העתק ממנו צורף לכתב התביעה (בו תוקף הרישיון עד יום 30.1.15).

לטענת התובעת ובעלה אשר העיד בביהמ"ש, ברישיון הרכב צוינו בעלים קודמים 01 ומספר הקילומטרים של הרכב נכון ליום 14.12.12 הינו 134,400 ק"מ. בעל התובעת העיד כי ביום שראה את הרכב מספר הקילומטרים היה 150,000 ק"מ וכך גם טען בפניו הנתבע ונמסר לו כי הבעלות הראשונה הייתה חברת ליסינג.

4.לטענת התובעת כאשר הוציאו רישיון רכב חדש לאחר הקנייה גילו כי ביום 12.12.13 מספר הקילומטרים ברכב היה 186,336 ק"מ וכי היו שלושה בעלים הקודמים.

לטענת התובעת מד הקילומטר ברכב זויף והנתבע הטעה אותה בזמן המכירה.

5.התובעת הגישה תביעה קטנה על סך 25,000 ₪ וביקשה לחייב את הנתבע להחזיר לה את כספה כולל הוצאות עבור טסט שהיו לה ועוגמת נפש והיא תחזיר לו את הרכב או לחילופין שהנתבע יחזיר לה חלק מהסכום ששילמה.

6.לטענת הנתבע, כאשר בעל התובעת יצר עמו קשר בנוגע לרכישת הרכב, הנתבע דרש סך של 17,000 ₪ ולבסוף סוכם המחיר 15,000 ₪.

7.לטענת הנתבע, זיכרון הדברים שצורף לכתב התביעה הינו מזויף והוספו בו פרטים שלא נרשמו בזיכרון הדברים המקורי.

נוספה השורה:

"הרכב יד שניה מליסינג עם 150,000 ק"מ"

לטענת הנתבע אין בידו העתק מזיכרון הדברים.בנוסף טוען הנתבע שחתימתו מופיעה בזיכרון הדברים.