שיק נ' אבטן

1.תביעה קטנה לתשלום נזק שנגרם לרכב התובע ע"י הנתבעת.

הנתבעת מודה כי אכן הסבה את הנזק לרכב התובע, בכך ששרטה את הרכב, אם כי לטענתה הדבר נעשה בטעות, מתוך סברה שהמדובר ברכב אחר, אשר לגביו המעשה היה מוסכם.

מכל מקום, הנתבעת מודה ואף נכונה לשאת בנזק שנגרם.

2.מאחר שהנתבעת מודה כאמור בגרימת הנזק דין התביעה בכל הנוגע לנזק המוכח להתקבל.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3.התובע לא צירף לכתב התביעה כל ראיה בנוגע לגובה הנזק, עלות תיקון השריטה, אולם בנסיבות בהן אין מחלוקת על ההתרחשות כמו גם על התוצאה לפיה נגרם נזק לרכב התובע, איפשרתי לתובע להגיש ראיה מתאימה, תוך מתן הזדמנות לנתבעת למסור תגובה לראיה שתוגש, בטרם יינתן פסק דין.

התובע הגיש חוות דעת שמאית לפיה הנזק עומד על סכום של 3,217.50 ₪.

הנתבעת השיבה וטענה כנגד סכום הנזק כפי שפורט בחוות הדעת.

הערכת הנזק עפ"י חוות הדעת מתיישבת עם עדות התובע כי קיבל הצעת מחיר בעל פה לתיקון הרכב העומדת על סך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ. לא הובאה בפניי כל ראיה לקיומה של הצעת מחיר קודמת נמוכה יותר כטענת הנתבעת, וחוות הדעת למעשה לא נסתרה בראיה מספקת. לפיכך, חוות דעת השמאי מתקבלת כראיה.

4.בכל הנוגע לטענות בדבר הפסד הכנסה ופיצוי בגין נזק לא ממוני, לא מצאתי כי טענות אלה הוכחו די הצורך, לא הובאו להן ראיות ואף לא בוסס קשר סיבתי מתאים בין האירוע לנזק בלתי ממוני כנטען.