ת"ק 40904-05-14 בר-ניצן ואח' נ' ליזרוביץ

בפני, תביעה הנסמכת על הסכם שכירות, שהגישו התובעים, שוכרי דירה, נגד בעל הבית המשכיר, הנתבע, לפיצוי בגין נזקים נטענים בשל רטיבות שחדרה לדירה השכורה, החזר דמי שכירות בגין חודש בו הדירה נפגעה מהרטיבות, החזרת תשלומי ארנונה, הוצאות ניהול ההליך, וכן – עוגמת נפש.

כמו כן, תובעים השוכרים, התובעים, החזר תשלומי שכירות בגין 3 חודשים ועשרה ימים [משהתובעים עזבו את המושכר והשיבו אותו לבעל הבית], שנטען כי נגבו על ידי הנתבע באמצעות שיקים מעותדים (דו-חודשיים) שנמסרו לו כבר בפתח השכירות; וכן, דורשים התובעים - ביטולו של שיק בטחון על סך 10,000 ש"ח.

בתיק זה שתי שאלות משפטיות מרכזיות:

א. האם בנסיבות ענייננו היתה לתובעים זכות חוזית לבטל את הסכם השכירות ולהפסיק את השכירות? האם זכות זו היא תלוית הפרה יסודית שלא תוקנה, או שיש בהסכם גם אפשרות לסיימו בהודעה שאיננה תלויה בסיבה (בשל הוראת ס' 8ב' להסכם, הסותרת הוראה שב-ס' 8א' לאותו הסכם)?

ב. אם אכן היה הביטול כדין – מהי, בנסיבות, ההשבה לה זכאים התובעים, ומהו שיעור הפיצוי הראוי בגין הנזק שנגרם לתובעים (נזקי נזילות למושכר), ככל שנגרם, בגין ההפרה או הרשלנות הנטענת בענייננו - בין שהובילה לביטול ובין שלא?

ההסכם

1.לכתב התביעה צורף "הסכם שכירות בלתי מוגנת" על שם המשכיר, הנתבע, בגין השכרת דירה ברמת גן (להלן: "ההסכם" ו-"הדירה", בהתאמה). ההסכם שצורף - לא חתום, אך הצדדים לא חלקו עליו קיומן של תניות בתוכו, הרלוונטיות לדיוננו, כמו אלו שבסעיפים 8, 9, 12 ו-23 להסכם.

2.נוסחם של שני תתי-הסעיף ב-ס' 8 להסכם (שלכאורה – סותרים, כאמור) הוא:

"א. אם יפנה השוכר את הדירה לפני תום התקופה הקצובה יהא חייב לשלם את דמי השכירות עד סוף התקופה הקצובה ולא יהיה זכאי לקבל מהמשכיר כל סכום מתוך מתוך דמי השכירות המוסכמים לעיל עד סוף התקופה הקצובה.