ת"ק 40876-01-17 טרפיקנט ואח' נ' מי עדן בר - שירות מחלקה ראשונה בע"מ

לפני תביעה על סך כ-6,500 ₪.

התובעים טוענים כי בשל נזילות ממתקן מים של הנתבעת, המצוי ברשותם, נגרמו נזקים לפרקט וכי בעקבות תקלות חוזרות ונשנות אלו ביקשו לסיים ההתקשרות עם הנתבעת. לאחר שנאסף מהם הציוד של הנתבעת המשיכו להיות מחויבים ואף סופקו להם כדי מים.

סכום התביעה מורכב מדרישה להחזר פקדון בסך 100 ₪, חיוב שגוי בסך 300 ₪ (כדי מים שסופקו בטעות), נזקים לפרקט (1,200 ₪), בזבוז זמן ועגמת נפש (4,500 ₪) והוצאות (350 ₪).

הנתבעת טענה, בתגובה, כי בשל תקלה בהזנת הנתונים במערכותיה לא עודכנה החזרת הציוד מהתובעים ובשל כך המשיכו החיובים השגויים. הנתבעת מכירה בחובתה להחזיר חיוב זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. ביחס ליתר רכיבי התביעה נטען כי אינם מידתיים ואינם סבירים.

בדיון הסכימו הצדדים כי הנתבעת תפצה את הנתבעים בסך 641 ₪ ביחס לחיובים השגויים והותירו לבית המשפט את ההכרעה בשאלת הפיצוי הנוסף שייפסק, אם ייפסק, ביחס לרכיבי התביעה של עגמת נפש, בזבוז זמן והוצאות.

בשים לב לעולה מכתבי הטענות ולכך שלא מצאתי שעלה בידי התובעים להוכיח נזק לפרקט (לא צורפה כל ראיה על נזק זה וממילא לא צורפה כל ראיה על תיקונו בפועל או על עלותו הצפויה של התיקון), הרי שיש לקבוע כי מתוך 6,450 ₪ של סכום התביעה רק כ-400 ₪ הם נזקים של ממש. משמע כי סכומה הנכון של התביעה היה אמור להיות רק כ-6% מסכום התביעה כפי שהוגשה בפועל.

כאשר הוסכם בין הצדדים על פיצוי בסכום העולה במידה ניכרת על הנזקים שהוכחו, סבורני כי אין מקום להורות על פיצוי נוסף מעבר להסכמת הצדדים.

אין צו להוצאות.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ג' אב תשע"ז, 26 יולי 2017, בהעדר הצדדים.