מלאכי ואח' נ' שטרן ואח'

רקע ועובדות

מונחת בפני תביעה כספית על סך של 7,650 ₪, וכן תביעה שכנגד על סך של 4,216 ₪.

טענות התובעת: במהלך חודש יוני 2012, נערך בין הצדדים חוזה שכירות לפיו התובעת שכרה מהנתבע דירת מגורים ברחוב כצנלסון 117, גבעתיים (להלן: "הדירה"). התובעת טענה כי עותק מחוזה השכירות החתום לא נמסר לה, ועל כן אין ביכולתה לצרף לכתב התביעה את החוזה.

לגרסתה, דמי השכירות החודשיים עמדו על סך של 2,450 ₪, ולא כללו את תשלומי הדירה השוטפים,, למעט חשבון החשמל אשר שוקלל בדמי השכירות. לבקשת הנתבע, התשלום הראשון של דמי השכירות, כלל מקדמה בסך 900 ₪, ולפיכך עמד על סכום כולל של 3,350 ₪. המקדמה בסך של 900 ₪, עתידה הייתה לשוב לידי התובעת עם סיום חוזה השכירות. בנוסף, הועברו לנתבע 11 שיקים דחויים בעבור דמי השכירות החודשיים, וכן שטר ביטחון על סך 15,000 ₪ לצורך הבטחת עמידת התובעת בהתחייבויותיה על פי הסכם השכירות.

במהלך חודש ספטמבר 2012, התובעת התלוננה בפני הנתבע כי המקרר שבבעלותו אינו פועל באופן תקין. הנתבע הנחה את התובעת להזמין בעל מקצוע, והתחייב לשפות אותה בגין כך. לאחר שהתובעת הזמינה בעל מקצוע ושילמה לו 150 ₪, חזר בו הנתבע מהתחייבותו לשיפוי, בטענה כי עסקינן בטעות בשיקול הדעת של התובעת.

במהלך חודש אוקטובר 2012, התובעת הודיעה לנתבע כי עקב קשיים כלכליים, ברצונה לעזוב את הדירה ולסיים את ההתקשרות החוזית, ובהמשך פעלה במרץ ובתום לב לאתר שוכר חלופי אשר יכנס בנעליה. ואכן, בראשון בחודש נובמבר, הדירה הושכרה לשוכרים חלופיים, אשר שילמו את דמי השכירות עבור חודש נובמבר במלואם. באשר לשיקים שנותרו בידי הנתבע, לרבות שיק הביטחון, הוסכם בין הצדדים כי אלה יושבו לתובעת במועד בו תערך פגישה בין הצדדים. עם זאת, ביום 12/11/12 גילתה התובעת כי הנתבע הפקיד את השיק שנועד לתשלום דמי השכירות עבור חודש נובמבר, על סך 2,450 ₪. התובעת הפצירה בנתבע לבטל השיק. תחילה אישר הנתבע כי השיק הופקד בטעות, והתחייב להסדיר את העניין למחרת בבוקר. בהמשך, סירב הנתבע לבטל את השיק, וזאת בטענה כי קיים חוב נגדי של התובעת שטרם שולם. התובעת טענה כי קבעה עם הנתבע שלוש פגישות, אך הנתבע ביטל את הפגישות ללא הודעה מוקדמת. לבסוף, משנפגשו הצדדים, טען הנתבע כי התובעת חבה כספים בעבור חשבונות חשמל וצביעת הדירה. באותם ימים התובעת הייתה בת 21 וחשה חוסר אונים, על אף שידעה כי הצדק עמה. לאחרונה, חזרה התובעת להתגורר במרכז הארץ ובמהלך חודש ספטמבר 2016 יצרה קשר עם הנתבע על מנת להסדיר הסוגיה, כך שכל צד יקבל את הסכומים להם הוא זכאי, אלא שהנתבע בחר להתעלם מפניותיה.

טענות הנתבע: התביעה קנטרנית וטורדנית, והוגשה בחלוף חמש שנים מיום סיום ההתקשרות בין הצדדים. בכל חוזה שכירות נהוג לקבוע כי בסיום תקופת השכירות, יש להחזיר את הדירה מסוידת ונקיה או לשלם עבור הסיוד והתיקונים שידרשו.

התובעת עזבה את הדירה והותירה חובות חשמל, סיוד וניקיונות. חרף ניסיונותיו הרבים של הנתבע להיפגש עם התובעת, החובות לא הוסדרו. בנוסף חבה התובעת בתשלום עבור עשרה ימים, עד למועד בו הושכרה הדירה לדייר חלופי שנכנס בנעליה. התובעת הטרידה בטלפון את הנתבע מספר רב של פעמים ואף שלחה את דודה אשר איים עליו פיזית.

הדירה נמסרה לתובעת כשהיא משופצת ומרוהטת, ובה מוצרי חשמל חדשים עם אחריות, לרבות מקרר. משנסעה הנתבעת לסוף שבוע בצפון הארץ, הותירה את דלת המקרר פתוחה, ובשל כך המדחס התחמם יתר על המידה והביא להפסקת פעולת המקרר. עקב רשלנותה של התובעת כאמור, הנתבע סירב לשפותה בגין הזמנת איש המקצוע.

על אף שהשכירות החלה ביום 1.7.12, לפי בקשת התובעת, השיקים שולמו כל 11 לחודש, זאת בסמוך ליום בו משולמת משכורתה. מכאן עולה כי התובעת שילמה דמי שכירות בסך של 900 ₪ עבור התקופה שבין 11.7.12 – 1.7.12, תקופה בה גרה בפועל בדירה.

התביעה שכנגד:

הנתבע הגיש תביעה שכנגד על סך של 4,216 ₪ בגין הרכיבים הבאים:

816 ₪ עבור דמי שכירות בתקופה בה הדירה הייתה ריקה מיום 1.11.12 ועד ליום 10.11.12.

400 ₪ עבור עלות החשמל למשך 4 חודשים.

עלות סיוד הדירה בסך של 1500 ₪.

עוגמת נפש בסך 1500 ₪.

דיון והכרעה

דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל באופן חלקי מהטעמים הבאים: