נחמיה-דוויק נ' עדוי ואח'

לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 14.8.15 באזור טבריה.

1. במועדים הרלבנטיים לתביעה היתה התובעת הבעלים של רכב מ.ר. 7385876 (להלן: "רכב התובעת").

2. הנתבעת 1 היתה במועדים הרלבנטיים הנהגת ברכב מ.ר. 2590432 (להלן: "רכב הנתבעות"). הנתבעת 2 היתה במועדים הרלבנטיים הבעלים ומתירת השימוש ברכב הנתבעות. הנתבעת 3 היתה, לפי הנטען, מבטחת רכב הנתבעות, והנתבעת 4 היא השוכרת של רכב הנתבעות.

3. מוסכם בין הצדדים כי ביום 14.8.15 אירעה התנגשות בין צדו האחורי של רכב התובעת לבין צדו הקדמי של רכב הנתבעות. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות ובשאלת גובה הנזק.

    

   טענות התובעת

4. גרסת התובעת היא כי ביום 14.8.15 כאשר נסעה התובעת בכביש המוביל לכנרת, פגע בה רכב הנתבעות מאחור. לאחר התאונה, היתה הנתבעת 1 נסערת ולא היו בידיה מסמכי הרכב. הנתבעת 1 התחייבה לשלוח את פרטיה לתובעת, אך עשתה זאת רק לאחר שהתובעת פנה למשטרת ישראל.

5. בעקבות התאונה נגרמו לרכב התובעת נזקים בסכום של 34,916 ₪.

6. נוכח סירובן של הנתבעות להודות באחריות לתאונה, הפעילה התובעת את פוליסת הביטוח המקיף של רכבה, ונשאה בתשלום דמי השתתפות עצמית בסכום 990 ₪.

7. כן טוענת התובעת, כי מאז התאונה היא מנסה למכור את רכבה, אך אינה מצליחה לעשות כן, משום שהרכב עבר תאונה. לטענת התובעת, בעקבות התאונה נגרמה לרכב ירידת ערך מסחרית בשיעור של 10% משווי הרכב, אשר במועד התאונה עמד על 284,000 ₪. מכאן שסכום ירידת הערך המסחרית הוא בסך של 28,400 ₪.