ברוער ואח' נ' לניאדו את אפשטיין - משרד עורכי - דין ואח'

לפני תביעה ותביעה שכנגד.

התובעים טוענים כי במרץ 2017 הופתעו לגלות עיקול על חשבון הבנק שלהם. בירור העלה כי העיקול הוטל על ידי הנתבעת, בקשר לטענה אודות חוב למועצה אזורית דרום השרון ביחס לשירותי חינוך בשנת 2009. לאחר בירור נוסף טוענים התובעים כי מעולם לא נערכה אליהם פניה ביחס לחוב נטען זה, כי הודעות נשלחו לכתובת לא מעודכנת וכי הטענה בדבר המצאה אישית של מכתב התראה אינה נכונה.

התובעים טוענים לרשלנות מצד הנתבעת שלא בדקה את הנתונים הנטענים ביחס לקיומו של החוב ולהליכי גבייתו. עם זאת, הם מאשרים כי התברר שאכן לא חויב כרטיס האשראי שלהם בתקופה שבה נוצר החוב (קיץ 2010, ולא 2009 כנטען על ידי הנתבעת), וזאת מסיבה לא ברורה. בשל כך, ועל מנת להסיר את העיקול, הגיעו להסדר עם הרשות המקומית ושילמו את החוב.

התובעים דורשים פיצוי בסך 12,500 ₪ בגין פגיעה במוניטין ועגמת נפש, 2,000 ₪ ביחס לאבדן שעות עבודה ונסיעות והחזר כספי בקיזוז סכום החוב המקורי – סך כ-2,000 ₪ נוספים.

הנתבעת טוענת, בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, כי נחתם עם התובעים הסכם פשרה לסילוק סופי ומלא של טענות הצדדים ולו היתה יודעת שהתובעים יעלו טענות לאחר מכן לא היתה מסכימה להפחית מסכום החוב. עוד נטען כי הנתבעת פעלה להמצאה מכתב ההתראה במסירה אישית, ומשלא הוגשה התנגדות בתיק ההוצל"פ ננקטו הליכים בתיק – לרבות הליכי עיקול. הנתבעת מבהירה כי ההסכם עם התובעים נחתם בעקבות הדברות עם עו"ד מטעמם של התובעים ומדגישה כי פעלה בתיק כחוק.

הנתבעת טוענת כי על התובעים לפצותה בגין הפגיעה בשמה הטוב (12,500 ₪), לשלם עבור שעות עבודה (8,100 ₪) ולשלם את יתרת החוב המקורי (1,300 ₪ נוספים).

דין התביעות להדחות.