ג'יקובס ואח' נ' שר-טוב עו"ד ואח'

עם בעלי הדין הסליחה בגין האיחור במתן פסק הדין.

1.זוהי תביעה להחזר סכום של 14,040 שהתובעים שלמו לנתבעים כשכ"ט בשנת 2013.

2.התובעים רכשו דירה מקבלן ב – 2007 (להלן: "הדירה") ובעת העסקה שלמו לנתבעים 2% ממחיר הדירה לצורך טיפול ברישום הדירה בלשכת המקרקעין, ורישום הבית המשותף.

בעת העסקה נרשמה הערת אזהרה לטובת התובעים, אך מאז רישום הזכויות לא הושלם.

בשנת 2013 התובעים רצו למכור את הדירה לד ג'. כאשר פנו לנתבעים בקשר למצב הרישום נדרשו התובעים לשלם 0.5% מסכום המכירה כשכ"ט וזאת בהתבסס על האמור בחוזה שנחתם בין התובעים לבין הקבלן ב – 21.2.07 (להלן: "החוזה") סעיף 13 לחוזה קובע במפורש כי במקרה של מכירת הדירה לצד ג' על התובעים לשלם לנתבעים 0.5% ממחיר המכירה לצד ג'.

3.לטענת התובעים גביית הסכום אינו כדין ונוגד את צו הפיקוח על מחירי מצרכים ושרותים (קביעת מחיר מרבי לשרותי נותן שרות בהעדר רישום זכויות בפנקס המקרקעין) התש"ט- 1999. (להלן "צו הפיקוח").

וכך התובע טען בפני:

"עו"ד שלנו אמר לנו שהוא לא יכול לעשות את זה וזה בניגוד לחוק. כולם אומרים שזה בניגוד לחוק, חוץ מהנתבע. עו"ד שלנו פנה לנתבע ואמר שזה בניגוד לחוק" (ע.ו. שורות 19 – 20).

במהלך טעות התובע גם הפנה את בית המשפט למאמר בעיתון גלובס, שבו מפורט החלטת השופט צפורה ברון בה"פ 1721/00. לטענת התובע החלטת השופטת תומכת בטענותיו.