ת"ק 39702-05-17 רוזינגר נ' בניסטי

בין התובע לנתבעת נכרת הסכם בעל פה, לפיו תכנס התובעת להתגורר בדירה בה התגורר התובע בשכירות, כשוכרת משנה, לתקופת נסיון של 3 חודשים ובשכ"ד של 3,000 ₪ לחודש. הנתבעת היתה אמורה להכנס במקום שוכר משנה קודם שעזב.

הנתבעת ביקרה בדירה בטרם ההגעה להסכם, התרשמה ממנה ומצאה אותה לשביעות רצונה.

הנתבעת היתה אמורה להכנס לדירה ב-13.4.17, ולטענת התובע עוד קודם לכן החלה להעביר חפצים לדירה וקיבלה מפתח.

הנתבעת נכנסה להתגורר בדירה ב-22.4.17, אך עזבה אותה לאחר שלושה ימים בלבד.

התובע טוען כי הנתבעת עזבה את הדירה ללא כל סיבה ב-26.4.17, ועל כן היא חייבת לשלם לו את דמי השכירות למלוא התקופה, מאחר שהתחייבה כי אם תעזוב תוך כדי תקופת שלושת החודשים, עליה למצוא שוכר חלופי. הנתבעת שילמה לתובע סך של 600 ₪ בלבד.

התובע טוען כי פרט לדמי השכירות והוצאות החזקת הבית, שהוא נשא בהן לבדו, במשך תקופת השכירות דנן, היו לו הוצאות על רכישת קומקום, מזון וציוד לדירה, שנרכשו בין היתר לבקשתה, ועל כן עליה להשתתף במחצית.

הנתבעת טוענת כי ההסכמות הנטענות ע"י התובע אינן נכונות, וכי מה שהוסכם ביניהם הוא כי הנתבעת תכנס לתקופת נסיון של שבועיים, שבמהלכה תחליט אם להשאר למשך שלושה חודשים. הנתבעת טוענת כי לא התחייבה למצוא שוכר חלופי במקרה שתחליט לעזוב במהלך תקופת הנסיון.

הנתבעת טוענת כי הדירה לא היתה מוכנה לכניסה בעת שהיתה אמורה להכנס אליה, החדר לא היה פנוי אלא עמוס בחפצים, והיא ביקשה מהתובע לפנות ממנו את חפצי הדייר הקודם וכן לתקן את החשמל ובעיות של נזילות ועובש בחדרי הרחצה, ולנקות את הגג. לכן נכנסה בפועל שבוע מאוחר יותר ממה שהיתה אמורה להכנס.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי הוברר לה עם כניסתה להתגורר בדירה, כי התובע אינו גר שם לבדו כפי שהובטח, אלא חברתו שוהה עמו כל שעות היום והערב, כך שנמנע מהנתבעת לעשות שימוש לנוחותה בחללים המשותפים של הדירה, כגון הסלון, והיא חשה כפולשת לפרטיותם של בני הזוג והסתגרה בחדרה מחמת אי הנעימות שחשה. כמו כן, חברתו של התובע גם נתנה לה הנחיות לגבי מיקום כלי האוכל במטבח וכיו"ב. מסיבה זו ביקשה לעזוב את הדירה, ואף מסרה זאת לתובע והביעה נכונות לעזור לו במציאת שותף חלופי. הנתבעת שילמה לתובע סך של 800 ₪.