שדה נ' בן ישי

בפניי תביעות הדדיות של בעלי הדין בקשר לחוזה שכירות שנחתם ביניהם ב-4/16 שלפיו התובע שכר מאת הנתבעת בית מעץ בנחלתה של הנתבעת.

בעת כניסתו לבית, התובע מסר לנתבעת דמי פיקדון בסכום של 10,000 ₪ במזומן.

לקראת סוף התקופה, התנהל מו"מ לחידוש החוזה שלא עלה יפה ולכן התובע היה אמור לפנות את הדירה ביום 21/4/17. אולם נציג הנתבעת, מר ניצן דגן, הגיע להסדר עם התובע שיפנה את הדירה חמישה ימים לפני תום התקופה וזאת על מנת לאפשר למר דגן להכין את הבית לדיירים חדשים.

לפי דברי התובע, הוא אכן עזב את הבית בשבת 15/4/17 כאשר מסר את מפתחות את הבית למר דגן.

לדברי התובע, מר דגן לא בדק את הדירה. התובע ביקש לקבל הערות מה יש לתקן אך מר דגן לקח את המפתח והלך.

כאשר התובע ביקש לקבל החזר הפיקדון של 10,000 ₪ בקשתו סורבה והוחזר לו רק הסכום של 2,324 ₪.

בתביעה זו, התובע עותר לקבל יתרת הפיקדון בסכום של 7,577 ₪ ועוד כ-500 ₪ נוספים.

הנתבעת בתביעה שכנגד מבקשת מבית המשפט למעשה להצדיק את הפעולות שלפיהן הפחיתה סכומים מפיקדון התובע ולהלן פירוט:

א.החלפת מנעול - 279 ₪.

ב.נייר דבק – 42 ₪.

ג.צבע פלסטיק לקירות – 456 ₪.

ד.צביעת הקירות – 2,400 ₪.

ה.צבע לרצפה – 900 ₪.

סה"כ – 4,077 ₪.