ת"ק 3936-01-14 סייפר נ' לה אופטיקה בע"מ

זוהי תביעה קטנה בסכום של 8,000 ש"ח.

על פי האמור בכתב התביעה, ביום 6.10.13 הגיעה התובעת אל סניף הנתבעת על מנת לבצע בדיקת ראיה לצורך קבלת רישיון נהיגה, במעמד זה ציינה התובעת, לדבריה, כי היא סובלת מכאבים בעיניים. לדברי התובעת, לאחר בדיקה שנערכה לה, נרכשו על ידה משקפי ראייה ונמסר לה כי היא תקבלם בפרק זמן של 7 עד 14 ימים.

על פי גרסת התובעת, בסמוך לאחר רכישת המשקפיים, ביקשה התובעת לבצע בדיקה רפואית בעיניים על ידי רופא מוסמך ומשכך יצרה קשר עם הנתבעת, עדכנה אותה באמור וביקשה לעכב את ההזמנה עד לקבלת תוצאות הבדיקה הרפואית.

לדברי התובעת, ביום 9.10.13 לאחר שנבדקה, כאמור, והתברר לה כי היא אינה זקוקה למשקפי ראיה, ניגשה אל הנתבעת וביקשה לבטל את העסקה אלא שלדבריה נתקלה בסירוב. לאור זאת, פנתה התובעת לבדיקה נוספת וקבלת חוות דעת שנייה אשר אף היא העלתה כי ראייתה טובה וכי היא אינה זקוקה למשקפי ראיה. שוב פנתה התובעת אל הנתבעת ושוב, לדבריה, נתקלה בסירוב.

התובעת טוענת, כי בנסיבות העניין פעלה הנתבעת בחוסר תום לב תוך ניצול האמון שלה עת גרמה לה הנתבעת לרכוש משקפיים שאין בהן כל צורך. התובעת מפנה בתביעתה להוראת סעיף 15 לחוק החוזים שעניינו- ביטול חוזה עקב טעות ו/או הטעייה, וכן להוראת סעיף 3 לחוק הגנת הצרכן שכותרתו "איסור ניצול מצוקת הצרכן".

לאור האמור, עותרת התובעת להשבת סך של 1,050 ש"ח אותם שילמה עבור המשקפיים, סך של 2,360 ש"ח עבור הוצאות משפט, 1,000 ש"ח בגין הפסד ימי עבודה וסך נוסף של 3,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.

על פי גרסת הנתבעת כפי העולה מכתב ההגנה שהוגש מטעמה, במעמד הרכישה הוצע לתובעת לרכוש משקפי ראיה עם ציפוי מיוחד למחשב, זאת לאחר שהתובעת ציינה בפני נציג הנתבעת את הקושי שיש לה בעיניים בשל שימוש ממושך במחשב. בנסיבות אלה, סבורה הנתבעת כי התובעת אינה זכאית לסעד של ביטול העסקה, הן לאור סעיף 6(א)(2) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) התשע"א-2010, שעניינו בחריג החל עבור מוצר שיוצר במיוחד עבור צרכן, והן לאור זאת שדרישת התובעת עלתה לראשונה במכתבה מיום 22.10.13 לאחר שחלפו 16 ימים מיום הרכישה.