כהן נ' ישייב

לפני תביעה ע"ס 20,388.60 ₪ שהוגשה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע.

ואלה עובדות המקרה הנצרכות להכרעה-

1. לטענת התובע, ביום 16.8.16 במהלך נסיעה בכביש החוף שהיה עמוס כשהוא נוסע במהירות של כ-70 קמ"ש, פגע בו רכב הנתבע מאחור. מיד לאחר התאונה הבחין התובע בנזקים שנגרמו לרכבו במוקד אחורי.

    

2. בתחילה סברו הצדדים כי ניתן יהיה לסיים את האירוע ללא מעורבות חברות הביטוח אולם לאחר שביקר במוסך בו מטופל רכבו החליט התובע להפעיל את פוליסת הביטוח ולפיכך ביקש מהנתבע להעביר אליו את פוליסת הביטוח שלו.

    

3. רק ביום 27.10.16 נבדק הרכב ע"י שמאי מטעמו של התובע וביום 16.11.16 המציא השמאי את חוות דעתו. התובע הגיש תביעתו לחברת הביטוח של הנתבע אשר דחתה את תביעתו בטענה כי המדובר בנזק שמקורו בתאונות קודמות. משכך, הגיש התובע תביעתו זו לביהמ"ש.

    

4. הנתבע בכתב הגנתו טען כי המגע בין כלי הרכב היה קל ביותר וכי לא סביר כי הנזק לו טוען התובע ארע מנגיעה קלה בין הרכבים. עוד טען הנתבע כי לרכבו, רכב קל, לא נגרמו נזקים כלל ואילו לרכב התובע שהינו רכב כבד נגרמו נזקים בהיקף משמעותי (עמ' 2 שורות 6-7) הנתבע אף הצביע על פרק הזמן הממושך שחלף בין אירוע התאונה לבין בדיקת ותיקון הרכב וטען כי יש בפער זמנים זה כדי לנתק הקשר בין התאונה נשוא התביעה לבין הנזק שהתגלה בבדיקה.

    

5. בדיון הציג התובע הודעות ששלח לנתבע לאחר הביקור במוסך המתוארכות ליום 24.8.16 וכן השמיע שיחה טלפונית שנערכה בינהם ביום 25.8.16 בה מציין התובע כי לדברי בעל המוסך יש להפעיל את הביטוח ובמקביל ניתן לשמוע את הנתבע שב על טענתו כי המפגש בין הרכבים יצר נזק משמעותי לתובע. עוד טען התובע במהלך הדיון כי העיכוב בביצוע הבדיקה נבע מעיכוב בקבלת פוליסת הביטוח של הנתבע ואח"כ בשל נסיעתו לחו"ל (עמ' 1 שורה 21).