ת"ק 39265-01-14 שרעבי נ' פלדמן

הרקע לתביעה וטענות הצדדים

1.לטענת התובע, ביום 16.12.13 הוא שכר את שירותיו של הנתבע לצורך ביצוע עבודות שיפוץ בביתו תמורת סך של 19,000 ₪. פרטי השיפוץ הועלו על הכתב על ידי הנתבע שאף אישר בחתימת ידו קבלת סך של 8,000 ₪ מהתובע על החשבון. שבוע לאחר מן הוא שילם סך נוסף של 4,000 ₪. בהמשך, הגיע פועל מטעמו של הנתבע לצורך ביצוע עבודות ריצוף והוא ריצף רק חלק מהשטח עליו הוסכם. כך גם ביצע רק חלק מעבודות האינסטלציה המוסכמות. בשלב זה, הפסיק העובד להופיע בבית התובע לביצוע העבודות ועקבותיו של הנתבע נעלמו אף הן.

2.התובע הוסיף, כי הנתבע והעובד מטעמו הותירו את דירתו בכאוס מוחלט מלוכלכת ומבולגנת והוא נאלץ להפסיד ימי עבודה ואף לשכור שירותיו של רצף אחר לתקן את הנזק שנגרם לו מהנתבע. הוא שילם מכיסו לבעל מלאכה אחר סך של 3,540 ₪ עבור אריחי הקרמיקה בלבד.

3.לפיכך, הוא הגיש את תביעתו כנגד הנתבע והעמידהּ על סך של 18,040 ₪ הכולל את השבת הסך של 12,000 ₪ ששילם לנתבע, את הסך של 3,540 ₪ ששילם לשם השלמת העבודות וכן הוצאות משפט ועגמת נפש בסך של 2,500 ₪.

4. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה כנגדו שכן העסקה לא נכרתה עמו כי אם עם אדם בשם עומאר. הוא עצמו רק ביצע את עבודות האינסטלציה בדירת התובע כקבלן משנה של עומאר זה. לדבריו, עומאר אינו יודע לכתוב בשפה העברית ועל כן הוא זה שהעלה על הכתב את סיכום עבודות השיפוץ שהוסכמו בין עומאר ובין התובע. הוא גם אישר כי קיבל עבור עומאר את התשלום הראשון מהתובע. הוא הוסיף כי העביר את הכסף לעומאר ובהמשך קיבל מעומאר את שכרו עבור ביצוע עבודות האינסטלציה שביצע עבורו בדירת התובע.

5.בדיון שהתקיים ביום 14.07.14 ציין התובע כי גם עומאר וגם הנתבע נכחו במועד כריתת ההסכם, אך ההסכם נכרת מול הנתבע שהוא זה המעסיק את עומאר ולא להיפך. את התשלום בסך 8,000 ₪ הוא מסר במזומן לידי שניהם, והנתבע הוא זה שאישר בחתימתו את קבלת הסכום. הוא ציין כי כיום, השיפוץ שביקש לעשות בביתו הושלם על ידי בעלי מלאכה אחרים, והשלמת העבודה עלתה לו כ-4,500 ₪.לאחר מכן תיקן דבריו וציין כי לא כל עבודות השיפוץ בוצעו, כמו למשל, שיפוץ המטבח. לשאלת הנתבע מדוע לא תבע גם את עומאר השיב כי לא ניתן להשיג אותו.

6.הנתבע שב בדיון על גרסתו כי הוא היה אך קבלן משנה של עומאר. הוא אישר כי הוא נכח במועד כריתת ההסכם אך זאת במטרה לראות את העבודה שעליו לבצע. כמו כן הוא אישר כי החתימה המאשרת קבלת התשלום מידי התובע היא חתימתו. לשאלת בית המשפט מדוע לא זימן את עומאר לעדות על אף שהוא בקשר עמו עד היום השיב כי עומאר הוא פלשתינאי ואין לו אישור כניסה לישראל.

7.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם - בכלל זה, תמלול השיחות בין התובע והנתבע, בין הנתבע ועומאר ובין התובע ועומאר - ולאחר ששמעתי את הצדדים, נחה דעתי כי ההסכם נכרת בין התובע והנתבע. הנתבע נכח במועד כריתת ההסכם, הוא זה שרשם את פרטי העבודה, ואין מחלוקת כי חתימתו מתנוססת על דף פירוט העבודה כאישור על קבלת סך של 8,000 ₪ מידי התובע מבלי שניתן לכך הסבר המניח את הדעת. גרסתו של התובע כי כריתת ההסכם הייתה מול הנתבע והוא גם שילם את הכסף לידיו מהימנה עלי.

8.אכן בתמלול השיחות שבין התובע והנתבע נשמע הנתבע כשהוא מנסה לשכנע שוב ושוב במשך פעמים רבות את התובע כי העסקה בוצעה מול עומאר ולא מולו, ואף שהתובע נשמע מדי פעם כמסכים לכך, מיד לאחר מכן הוא שב ונשמע כמי שרואה בנתבע אחראי כלפיו. קריאת התמלול מלמדת כי יש רגליים לסברה כי התובע שהיה במצוקה נוכח הותרת העבודה ללא השלמתה ביקש אך להגיע להבנה עם הנתבע כדי שישוב להשלים אצלו את העבודה.