נאטור ואח' נ' שופמיינד בע"מ ואח'

1.בפני תביעה לפיצוי כספי בסכום של 9,560 ₪ עקב הפרת חוזה שלפיו התובע רכש מאת הנתבעת סולם אלומיניום בעל 3 מפרקי נעילה בטיחותיים דגם KR0342 (להלן: "הסולם").

התובע טוען שהיה איחור באספקת הסולם לעומת מה שסוכם עם הנתבעת וכתוצאה מכך הוא ספג נזק והפסד.

התובע שילם 1,102 ₪ עבור הסולם וההזמנה בוצעה ביום 20.11.17. הובטח לתובע אספקת הסולם תוך 10 ימי עסקים, קרי עד ליום 4.12.17.

התובע פנה ביום 3.12.17 לשרות הלקוחות של הנתבעת ועודכן כי הסולם לא יגיע במועד הקבוע. בסופו של דבר הסולם סופק ב-8.12.17.

2.התובע עותר לסכום של 9,560 ₪ אם כי לא פרט כיצד הסכום בנוי.

בכתב תביעתו הוא אומר שכתוצאה מהאיחור:

"נגרמו לי נזקים בלתי הפיכים הן ברמה האישית והן ברמה כלכלית".

(כתב התביעה פסקה 2).

לטענת התובע על ,סמך המועד הקבוע לאספקת הסולם ,קיבל על עצמו לבצע עבודה עבור לקוח שהיה אמור להתבצע ב-28.11.17, אם כי התובע ביקש מהלקוח להמתין לביצוע עד 5.12.17.

התובע לא היה יכול לבצע את העבודה במועד האמור וכתוצאה מכך נאלץ לשלם ללקוח פיצוי של 1,000 ₪.

התובע הגיש בפני בית המשפט הסכם פשרה בעניין זה (ת/1).

התובע טען שהיה אמור לקבל 3,500 ₪ בגין אותה עבודה ועותר להחזר סכום זה.

באשר ליתרת הסכום התובע אמר "יתר הנזקים שלי נובעים מהפרת ההסכם, אי עמידה בלוח הזמני, בזבוז זמן ואנרגיה" (עמ' 2 לפרוט' שורה 12).

3.עמדת הנתבעת היא שעל אף שהיא נתנה ההתחייבות לספק את הסולם תוך 10 ימי עסקים ולא קיימה את ההבטחה ,האשמה בפרשה כולה אצל הספק צד ג'. כלומר תפקידה של הנתבעת בתיק זה הוא כמתווך בין התובע לבין הספק צד ג'. לכן אם האיחור נבע מכשל של הספק , יש לשחרר את הנתבעת מכל אחריות.

4.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולדחות את הודעת צד ג' ולהלן הנימוקים: