ת"ק 39085-08-16 אפריים נ' שמונה

עניינה של התביעה, פגיעה ברכב של התובעת, מפח אשפה ציבורי.

לטענת התובעת, עת נסעה בכביש ההיקפי של תחנת דלק, פגע חלק קדמי, של פח אשפה ציבורי שהונח באלכסון ובלט לציר הנסיעה, ברכב התובעת וגרם לו לנזקים. התובעת עתרה לפיצוי כספי בסך של 3,500 ₪.

מנגד, עתרה הנתבעת לדחיית התביעה. לטענת הנתבעת, פח האשפה הציבורי לא חסם את המעבר, ונותר מעבר רחב מאוד של כלי רכב. התובעת נסעה בחוסר זהירות עת התנגשה בפח האשפה הציבורי. עצם הפגיעה בשמשת הרכב הקדמית של רכב התובעת מעיד על פגיעה במרכז הרכב. התובעת לא הוכיחה את הנזק, לא צרפה שומה להערכת הנזק ולא קבלה לתיקון הנזק.

בעדות התובעת , במהלך הדיון, נאמר על ידה, שמיקום פח האשפה הציבורי אפשר מעבר צר מאוד, והיא עשתה דרכה בזהירות רבה ולא במהירות, כדבריה: "הייתה לי אפשרות לעבור, היה לי מקום לעבור, לא נסעתי במהירות אלא בזהירות רבה". "נסעתי בזהירות רבה אבל בכל זאת קיבלתי מכה".

מעדותה נמצא כי כל האחריות לפגיעה מוטלת על התובעת. כפי שהעידה התובעת, היה לה מקום לעבור, ובעדותה זו תמכה בטענת הנתבעת שנותר מעבר רחב. אם היה לה מקום לעבור, כפי שהעידה, לא הביאה התובעת הסבר סביר, לכיצד קרתה התאונה וכיצד פגעה התובעת בפח האשפה הציבורי, מה שמביא למסקנה, שכל האחריות לקרות התאונה מוטלת עליה, ואין זה מעלה או מוריד שהתובעת נהגה, כטענתה, בזהירות, הרי פח האשפה לא זז ממקומו עת נהגה ברכב. תמיכה בטענה שהיה מעבר לרכבים, ניתן למצוא בתמונות שהוגשו לתיק בית המשפט, מהם עולה כי קיים מעבר מספק בין המדרכה לפח האשפה הציבורי.

הגם, אם לא היה טווח מעבר מספיק, מה שלא עולה מעדות התובעת, בחירתה של התובעת, להמשיך בנסיעה, חרף קיומו של מפגע בדרך שניתן לראותו, שהרי התאונה ארעה באור יום, עולה כדי רשלנות רבתי של התובעת והפרת חובת הזהירות שלה כמי שנהגה ברכב.

בנסיבות אלו, אני קובעת שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, להוכיח כי הנתבעת אחראית לתאונה.

לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה.

לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.