הראל נ' אלחרר

1.התביעה היא להשבה של סכומים ששילמה התובעת עבור הנתבעת.

לאחר שהתקיימו מספר דיונים, לא התייצבה הנתבעת לדיון האחרון מיום 6/6/18. בקשה לקיים דיון נוסף נדחתה. יש ליתן פסק דין על בסיס החומר שבתיק.

יוקדם ויוער כי לתיק צורפה הודעה על צו כינוס לנכסי הנתבעת מיום 9/5/10, אך זאת רק לחובות שנוצרו עד ליום צו הכינוס. מאחר שהחובות בתיק דנן נוצרו לאחר אותו מועד, צו עיכוב ההליכים לא חל לגביהם.

2.בהתאם לנתונים שהובאו בפניי התובעת והנתבעת עבדו באותו מקום עבודה. התובעת נעתרה לבקשת הנתבעת לסייע לה כספית. הנתבעת ביקשה מהתובעת לרכוש עבורה מכשיר טלפון סלולרי ולאחר מכן מכשיר טלפון סלולרי נוסף. לטענת התובעת שילמה הנתבעת עבור השיחות שבוצעו אך טרם שילמה לה עבור רכישת המכשירים, סך של 3,690 ₪ לכל מכשיר.

עוד טענה התובעת ששילמה עבור הנתבעת חוב לחברת החשמל בסך של 6,500 ₪ שהוחזר לה, אך היתה צריכה לשאת בעבור הנתבעת בריביות הפיגורים.

בנסיבות אלה הוגשה התביעה להשבה של 7,220 ₪, כפי שנרשם בכתב התביעה.

3.מנגד טוענת הנתבעת ששילמה עבור מכשירי הטלפון. עבור אחד מהם ב- 5 שיקים של 800 ₪ כ"א וכך גם לגבי המכשיר השני (עמ' 1, ש' 23 ואילך לפרוט' מיום 24/5/17). כן נטען ששילמה חלק מהסכום במזומן.

אין מחלוקת שהנתבעת לוותה כספים מהתובעת. המחלוקת היא אם פרעה הנתבעת את חובה כלפי התובעת.

על פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדר דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

4.לטענת התובעת שילמה עבור הנתבעת עבור 2 מכשירי טלפון סלולריים וכן נשאה עבורה בסכומים שונים לחברת החשמל.

הנתבעת אינה מכחישה שנרכשו עבורה טלפונים ושולמו עבורה תשלומים, אך טוענת כי פרעה את חובה כלפי התובעת. משמדובר בטענה של הודאה והדחה, הנטל הוא על הנתבעת להוכיח כי פרעה את החוב.