ת"ק 38931-11-14 סמורי ואח' נ' חברת נסיעות

התובעות הגישו תביעה נגד הנתבעת, חברת נווה אקדמיה (2001) בע"מ (להלן גם – נווה אקדמיה), לתשלום סך של 4,800 ₪.

על פי האמור בכתב התביעה, ביום 2.7.2014 נרשמו התובעות אצל הנתבעת, חברת תיירות, לטיול מאורגן למדינת איסלנד. עלות הטיול שסוכמה בין הצדדים הייתה 3990 יורו (לכל אחת מהתובעות). התובעות היו, לדבריהן, הנרשמות האחרונות לטיול, אשר החל ביום 8.7.2014. לטענת התובעות, במהלך הטיול הובא לידיעתן, על ידי נוסעות אחרות, כי ביום 23.6.2014 (לפני שנרשמו לטיול), פרסמה נווה אקדמיה מודעה בעיתון ידיעות אחרונות, שבה נאמר כי נותרו ארבעה מקומות אחרונים לטיול, וכי עלות הטיול היא 3490 יורו (500 יורו פחות ממה ששולם על ידן). עוד נאמר במודעה (שהתייחסה למספר טיולים), כי ה"מחירים תקפים ליום הפרסום לנרשמים חדשים בלבד לתשלום במזומן". לדברי התובעות, לאחר הטיול, הן פנו לנווה אקדמיה, וביקשו החזר של 500 יורו עבור כל אחת מהן, אך הנתבעת סירבה, בטענה שהמודעה מתייחסת ליום הפרסום בלבד. התובעות ציינו בכתב התביעה כי במודעה אכן נאמר הדבר, אך נאמר גם כי היא מתייחסת ל-4 מקומות אחרונים, וכי תנאי זה, שבו עמדו, אינו מוגבל בזמן. לשיטת התובעות, כשפנו לנווה אקדמיה לצורך הזמנת הטיול, הן למעשה ביצעו קיבול של ההצעה שהוצעה באותה מועדה בעיתון (למרות שאין חולק כי בשלב זה לא הכירו את המודעה). לפיכך, תשובת נווה אקדמיה, לפנייה שפנו אליה לאחר שנודע להן על המודעה, היא, לשיטתן, בגדר התנערות מחוזה מחייב. בנוסף, נטען בתביעה, כי במהלך הטיול נעשה שימוש ברכב שטח מיושן וצפוף יתר על המידה, דבר שגרם ל"מפגע בטיחותי חמור" ולנזק קשה לחלק מהמזוודות.

בכתב ההגנה טענה נווה אקדמיה, כי ביום 23.6.2014, היא פרסמה את המודעה האמורה, אשר כללה 3 תנאים: התנאי הראשון הוא שהמחיר במודעה תקף ליום הפרסום. התנאי השני הוא שהמחיר תקף לנרשמים חדשים והתנאי השלישי הוא שהמחיר תקף למשלמים במזומן. הנתבעת הדגישה, כי התובעות נרשמו לטיול 8 ימים לאחר פרסום המודעה, מבלי שבכלל ראו את הפרסום בשלב זה, ולכן ממילא לא נרשמו בעקבות המודעה, ולא ביצעו קיבול להצעה שנכללה במודעה. עוד הודגש, כי ההצעה הייתה תקפה ליום הפרסום בלבד, ולכן, כלל לא הייתה בתוקף במועד שבו נרשמו התובעות לטיול. בנוסף, נטען, כי ההיגד "4 מקומות אחרונים" הוא היגד שנועד לזרז את המתלבטים בלבד ואין לייחס לו משמעות מחייבת מעבר לכך. בנוסף, הכחישה הנתבעת את הטענות בנוגע לליקויי בטיחות בטיול, וציינה, כי בכל מקרה, בסופו של יום, אף מטייל לא נפגע ולא נגרם נזק רכושי כלשהו, כך שמדובר בטענות תיאורטיות. בנוסף לטענות האמורות, העלתה הנתבעת גם טענה של העדר סמכות מקומית, אך בדיון שהתקיים, הודיעה, כי היא מוותרת על טענה זו, למעט בקשתה, כי הדבר יילקח בחשבון לעניין הוצאות המשפט.

לפני מועד הדיון הגישו הצדדים כתבי טענות נוספים, שבהם התייחסו לבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף. במסגרת זו, טענו התובעות, כי במודעה לא נאמר כי היא תקפה ליום הפרסום "בלבד", שכן היא אינה כוללת את המילה "בלבד", וכי לפי "הלכת אפרופים" יש לפרש את המודעה ככוללת הצעה המחייבת את הנתבעת, כלפי ארבעת הנרשמים האחרונים, למכירת הטיול בתמורה למחיר האמור. מנגד טענה הנתבעת, כי אין כל דרך סבירה להבין את ההיגד שלפיו המודעה תקפה ליום הפרסום, לבד מזו המוצעות על ידה – שלפיה ההצעה תקפה ליום הפרסום בלבד – שאחרת מדובר בהיגד מיותר לחלוטין, דבר שאינו סביר מקום בו מדובר במודעה בתשלום.

במעמד הדיון שהתקיים בתביעה חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם. התובעות ציינו, בין היתר, כי בטופס הרישום שנשלח אליהן מהנתבעת לא נרשם, בניגוד למצב הרגיל (התובעות רכשו בעבר מנווה אקדמיה טיולים נוספים), מחיר, וזאת, כנראה במסגרת מעין שיטת מצליח, או ניסיון של הנתבעת להמתין ולראות האם התובעות ראו את המודעה, כאשר ככל שיתברר שאכן ראו אותה – יוצע להן הטיול במחיר הזול שהוצע בה; וככל שיתברר שלא ראו את המודעה, יוצע לתובעות הטיול במחיר היקר יותר. הנתבעת מצדה לא הכחישה כי אם היו התובעות פונות, גם כעבור מספר ימים ממועד פרסום המודעה, ומבקשות את המחיר שבמודעה, יתכן שהייתה נעתרת לבקשתן – אך זאת, מטעמים שיווקיים בלבד, ולא בשל הכרה בכך שלמודעה כוח משפטי מחייב. עוד ציינה הנתבעת, במענה לשאלת התובעות, כי המודעה פורסמה למשך יום אחד בלבד. בשולי הדברים התייחסו הצדדים בדיון גם לנושא הרכב שבו נעשה שימוש בטיול. התובעות חזרו על טענתן שלפיה מדובר ברכב צפוף ולא בטיחותי וכי השימוש בו גרם לנזק לאחת המזוודות (לדבריהן נעשה שימוש ברכב זה לאחר שחלה תקלה ברכב המקורי שאמור היה לשמש לצורך הטיול). הנתבעת מצדה הכחישה דברים אלה, וטענה, כי היא פועלת במדינת איסלנד באמצעות ספק המכיר את דיני התעבורה שם, ושחזקה עליו שלא עשה שימוש ברכב שאינו עומד בדרישות הבטיחות הקיימות במקום.

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.