ת"ק 38843-02-14 ערד נ' עמרם

בפני תביעה קטנה בסכום של 33,800 ש"ח.

על פי האמור בכתב התביעה, ביום 1.7.11 נחתם בין התובע לבין מר אורן עמרם, בנו של הנתבע (להלן: "השוכר"), הסכם שכירות בלתי מוגנת ביחס לדירה בת 4 חדרים הנמצאת ברחוב חריש 8 בעפולה (להלן: "הסכם השכירות"). הואיל והשוכר לא עמד בהתחייבויותיו על פי הסכם השכירות, הגיש נגדו התובע תביעה (ת"ק 11017-03-12) על סך 32,700 ש"ח לתשלום דמי שכירות לתקופה שמיום 1.7.11 ועד ליום 1.7.12, ובמסגרת פסק הדין מיום 8.7.13 חויב השוכר במלוא סכום התביעה בתוספת הוצאות משפט (להלן: "פסק הדין"). מאחר והשוכר לא שילם את החוב הפסוק, עותר התובע בתביעה זו לחייב את הנתבע בתשלום דמי השכירות מכוח היותו ערב להתחייבויות שנטל בנו במסגרת הסכם השכירות.

בכתב ההגנה טוען הנתבע, כי הוא אינו צד לפסק הדין הנ"ל ומשכך אינו ערב לקיומו. כן, טוען הנתבע כי הוא אינו חתום על הסכם השכירות, אותו כלל לא קרא, אם כי רק על נספח א' אשר אינו מחייב שעה שאין בו כל התחייבות כספית.

לגוף העניין טוען הנתבע, כי מאחר ובנו הורחק מהדירה נשוא הסכם השכירות בהתאם לצו שיפוטי ועקב סכסוך עם אשתו דאז, והואיל ובית המשפט לענייני משפחה קבע כי על האישה לשאת בכל ההוצאות הקשורות עם שכירות הדירה, הרי שבנו, השוכר, פטור מתשלום זה. זאת ועוד, טוען הנתבע, כי התובע הוא אשר הפר את הסכם השכירות, זאת כאשר בשלב כלשהו עזבה האישה את הדירה והתובע לא אפשר לבנו להמשיך ולקיים את הסכם השכירות.

ביום 28.10.14 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים ולאחר ששמעתי את עדויותיהם והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל.

אין ספק, כי הנתבע אינו צד להליכים שהתנהלו בת"ק 11017-03-12 בפני כב' השופטת תמר נסים שי וכי פסק הדין שניתן במסגרת תיק זה אינו מחייב את הנתבע. התובע עותר, כאמור, בכתב תביעה זה לחייב את הנתבע מכוח היותו ערב להתחייבויותיו של השוכר, זאת נוכח ההכרעה אליה הגיעה כב' השופטת ולפיה השוכר חייב בתשלום דמי השכירות לתקופה שמיום 1.7.11 ועד ליום 1.7.12.

כאן המקום להעיר, כי הואיל והפלוגתות שעניינן בתשלום דמי השכירות על ידי השוכר ו/או בתיקונים שבוצעו על ידו בדירה, נדונו והוכרעו לגופו של עניין בפסק הדין הנ"ל, אין מקום לדון בהן שנית. יוסף, כי בקשת הערעור שהגיש הנתבע לבית המשפט המחוזי (ע"א 23164-05-14), נדחתה הן מחמת הגשתה באיחור והן לגופה, זאת לאחר שנקבע כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, הגם שנקבע כי הסכמה שהתקבלה בין השוכר לבין גרושתו אין היא עשויה לפגום מהתחייבותו של הנתבע כלפי התובע.