ת"ק 38749-08-15 בראון ואח' נ' עוגן

בפניי תביעת התובעים בהליך של תביעה קטנה, על נזקים שנגרמו לרכבם (להלן: הרכב) בשל פגיעה נטענת של מונית בה נהג הנתבע 2 (להלן: המונית).

לטענת התובעת, שנהגה ברכב במועד התאונה, עת נסעה משמאל למונית, סטה לפתע נהג המונית מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעתה, פגע ברכבה בפינה ימנית קדמית והסיט חזרה את רכבו לנתיב נסיעתו. הוסיפה התובעת וטענה כי אחרי התאונה ביקשה מנהג המונית לעצור בצד הדרך לצורך 'החלפת פרטים' וכי נהג המונית אכן עצר מאחוריה ולאחר שיצאה מרכבה כדי להתקרב לרכבו, נסע מהמקום בחטף. או אז הספיקה לצלם את המונית באמצעות הטלפון הסלולרי שלה ובאמצעות חברת המוניות ומספר המונית הצליחה לאתר את פרטי הנהג.

מנגד, טען הנתבע 2, נהג המונית, שלא התרחשה כל תאונה בין הצדדים. לטענתו סטה מנתיב הנסיעה הימני ביותר נתיב אחד שמאלה באופן שנסע לפני רכב התובעים; ולפתע הגיעה התובעת בנסיעה במקביל אליו מצד שמאל וטענה כי פגע ברכבה.

בפניי העידו התובעת והנתבע 2.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

יש מקום להורות על קבלת התביעה.

מצאתי להעדיף עדות התובעת על פני עדות הנתבע 2. למול עדות סדורה של התובעת שאף הודתה בפרט שאינו נוח לה משאישרה כי בעת התאונה נסעה בנתיב התחבורה הציבורית, העיד הנתבע 2 עדות שאינה סדורה, שיש בה סתירות ולכל הפחות עולות בה תמיהות.