בן שושן ואח' נ' בן חיון ואח'

בפני תביעה שעניינה בסופו של יום יחסי שכנים בין התובעים והנתבעים.

התובעים הינם בעלי מגרש המצוי ברחוב A (להלן: מגרש התובעים) ואילו הנתבעים הינם בעלי המגרש הסמוך להם המצוי ב-B (להלן: מגרש הנתבעים).

התובעים היו הראשונים לרכוש המגרש בבעלותם כאשר המבנה שהיה קיים עליו היה בנוי אך בשלב השלד. התובעים הקימו בו את ביתם ומתגוררים במקום.

הנתבעים רכשו את המגרש הסמוך לבית התובעים והקימו עליו את ביתם; אך לאחרונה ניתן למבנה טופס 4 ובסמוך לכך הועמד הבית למכירה.

טרוניית התובעים נוגעת לשני עניינים:

האחד, דרישת התובעים כי הנתבעים ישתתפו בעלויות הקמת הגדר הגובלת בין מגרש התובעים למגרש הנתבעים;

והשני כי הנתבעים יישאו בעלויות ניקוי ותיקון ביתם של התובעים בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם במהלך הקמת בית הנתבעים.

זה המקום להעיר כי הנתבעת 1- ביתו של הנתבע 2 לא הגיעה לדיוני בית המשפט בעניינה- ובמהלך הדיון הצהיר הנתבע 2 כי הינו בעל הדין הנכון שכן הוא האחראי לכל המרחש במקום.

בכתב הגנתו טען הנתבע 1 כי הסכומים הנטענים ע"י התובעים הינם מופרזים ומופרכים ולהוכחת טענתו צירף הצעות מחיר נמוכות משמעותית מהצעות המחיר שהציגו התובעים. זאת ועוד, הנתבע 1 טען כי כלל לא עשה שימוש בגדר המפרידה בין המגרשים וכי התובעים הגדילו את נזקיהם שכן סירבו לאפשר לנתבע ולמי מטעמו לנקות את מגרש התובעים בעת שאירעו נזקי הלכלוך להם טוענים התובעים.

במהלך הדיונים ביקש הנתבע 1 לחזור בו מהסכמתו לתשלום תוך טענה כי התובעים לא הוכיחו כי הם היו אלו שהקימו את הגדר המפרידה בין המגרשים. לעניין זה ביקש הנתבע כי ביהמ"ש ייתן הכרעתו באותו רגע.

אין חולק כי בהתאם להוראות הדין ביחס למחוברים במיצר, חלה על בעלי המקרקעין הגובלים זה בזה לשאת באופן שווה בהוצאות הנובעות מן המחוברים המצויים במיצר, כאמור בס' 49 לחוק המקרקעין הקובע:

"49.(א)קירות, גדרות, עצים, ומחוברים כיוצא באלה הנמצאים במיצר של מקרקעין שכנים (להלן - מחוברים שבמיצר), יראום כנכסים בבעלות משותפת של בעלי המקרקעין השכנים, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.