אורן נ' דביר

זו תביעה להשתתפות ברווחי עסק משותף שהתנהל בין בעלי הדין במהלך שנת 2014.

בעלי הדין היו בעלים משותפים של משאית שהם הפעילו לצורך מתן שיעורי נהיגה.

לפי טענת התובע ועל פי דיווחים של דביר בית ספר לנהיגה בע"מ, שהיא חברה בשליטתו של הנתבע, נשארו רווחים לחלוקה בגין שנת המס שמסתיימת ביום 31.12.2014, סכום של 12,873 ₪, אשר חלקו של התובע הוא 6,436 ₪.

מעבר לסכום הזה, התובע טוען שמגיע לו שני סכומים: 1,350 ₪ ו-450 ₪ בגין תשלום עבור מבחנים פנימיים שהוא עשה עבור התלמידים בבית הספר. לכן, סה"כ עותר לסכום של 8,316 ₪.

עמדת הנתבע היא השותפות בין בעלי הדין הסתיימה באופן סופי כאשר ביום 28.02.2015, התובע רכש את חלקו של הנתבע במשאית ושילם לו סכום של 140,400 ₪.

לטענת הנתבע, זה היה צריך לכלול את כל הדיווחים וההתחשבנויות בין בעלי הדין ולכן אין הוא חייב להתייחס לטענות המתייחסות לשנת 2014.

התובע השיב לטענות הללו ואמר שעקב תקלות בהנה"ח של חברת הנתבע, הדיווחים על שנת 2014 לא הוגשו ולא סודרו אלא בסוף חודש דצמבר 2015 ואין כל קשר בין אותם דיווחים לבין אותה עיסקת רכישת המשאית על ידו. מה שנגמר ברכישת המשאית הייתה שותפות בין בעלי הדין אך אין בין זה לבין הסכומים המגיעים משיעורי הנהיגה, כל קשר.

לאחר ששקלתי את הטענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1.כללית, העדפתי את דברי התובע וגרסתו מול גרסת הנתבע.

דברי התובע היו עקביים ומשכנעים.