ת"ק 38696-05-14 אלישע נ' עיריית חיפה

תובענה הנוגעת לנזק רכוש.

לפי המתואר בכתב התביעה, התובע מפעיל חנות נעליים בנכס המושכר בשכירות מוגנת מאת הנתבעת, שהינה בעלי המבנה; לטענת התובע, ביום 11.12.2013, גילה התובע לצערו הרב, עם פתיחת החנות, כי תכולת החנות נפגעה כתוצאה מחדירת מים מחלקים אחרים של המבנה (לא הצפה, אלא חדירה מהקומה שמעל), באופן בו ניזוקו סחורה וניזוקה תכולת החנות (ריהוט).

התובע פנה ודרש כי חברת הביטוח המבטחת את הפעילות העסקית והמלאי שבחנות, וקיבל פיצוי חלקי, ומבקש כעת לחייב את הנתבעת, מכח אחריותה כבעלת המבנה, במלוא נזקיו, שהם תשלום השתתפות עצמית בנוגע לנזקי הרטיבות (6,906 ש"ח), תמורה מופחתת שקיבל מאת חברת הביטוח בגין המלאי אשר ניזוק (7,707 ש"ח), הפסד ימי עבודה (2,500 ש"ח), ופיצוי בגין עגמת נפש (2,500 ש"ח). לטענת התובע, הנתבעת חבה בפיצויו, ודחתה דרישתו לקבלת פיצוי.

התובענה נסמכה על חוות דעת השמאי עמית גלקין, מכתב מטעם מר צחי טרנו, "מנהלת עירתחתית", והעתק מכתב הדחיה מטעם החברה המטפלת בניהול תביעות מטעם הנתבעת.

הנתבעת טענה כי לא מוטלת עליה כל אחריות לנזקיו הנטענים של התובע, וכי אין כל קשר סיבתי בין האירועים הנטענים לנזקים הנטענים, וכן כי הנזקים הנטענים כלל לא הוכחו; עוד טענה שאין זה סביר שסתימת המרזבים והצפת גג הבניין גרמו לנזקים אצל התובע, אם כי הנתבעת אישרה כי אכן ביום הרלוונטי, הגיע עובד של הנתבעת ופתח סתימה אשר נתגלתה במרזבי הבניין, דבר אשר פתר את הבעיה; ובכל מקרה, טענה כי מדובר היה ב"כוח עליון" ללא אשם או רשלנות מטעמה.

שאלת האחריות