סלאמה רשיד נ' צבי ואח'

1.בפני תביעה ותביעה שכנגד בקשר לאירוע של תאונת דרכים בו נגרמו נזקי רכוש לרכב התובע וכל צד טוען שהצד האחר נושא באחריות.

2.בכתב התביעה שסכומו 10,000 ₪ טוען התובע ביום 21/12/2017 בסמוך לשעה 12:00 בצהריים הוא נסע ברכבו ברחוב הלל יפה בחדרה ואז הגיח רכב הנתבע ממול וביצע פניית פרסה מבלי לתת זכות-קדימה לרכב התובע ופגע בו.

כתוצאה מהפגיעה נגרם נזק לצד הקדמי שמאלי של רכב התובע והוא נהדף לכיוון רכב של צד ג' שחנה בצד ימין של הכביש ופגע בו וכתוצאה מכך נגרם לרכבו נזק גם בצד ימין.

3.רכיבי התביעה הם:

- החזר בגין תשלום השתתפות עצמית בסך 1,963 ₪ (הוגש אישור)

- כינון פוליסה - 206 ₪ (הוגש אישור)

- הפסד הנחת העדר תביעות בסך 5,840 ₪ (הוגש אישור)

- עוגמת נפש והוצאות בסך 2,000 ₪.

4.בכתב הגנתם טוענים הנתבעים שרכב הנתבע עמד החל בפניית פרסה לאחר שבדק שהכביש ריק ולקראת סיום הפנייה הגיח רכב התובע במהירות מסחררת וניסה להידחק בטרם ישלים הנתבע את פניית הפרסה וגרם לתאונה. לפיכך היא טוענת שהתאונה באשמו של התובע.

5.בדיון העידו שני הנהגים.

התובע העיד שהתאונה הייתה בהלל יפה 25 בחדרה שהוא כביש ראשי – כאשר רכב בתובע נוסע במסלול נסיעתו והנתבע נכנס לנתיבו תוך ביצוע פניית פרסה והודף את רכבו על רכב חונה של צד ג', ונמלט.

הנתבע העיד שהתאונה בכלל אירעה ברחוב הרצל – שהוא רחוב קצר ללא מוצא .

אז שלף התובע כתב תביעה שהגישה בעלת הרכב החונה נגדו ונגד הנתבע כאן – ומאישור המשטרה וכן מהודעתה לחברת הביטוח שלה - עולה שהתאונה אירעה ברחוב הלל יפה – כפי שטוען התובע.

6.אני מעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים ונותן אמון מלא בגרסתו – לא רק משום שהנתבע כנראה אינו זוכר את התאונה אלא משום שגם לו הייתה גרסת הנתבע נכונה – אדם אינו יכול לצאת לפניית פרסה כאשר באופק נראה רכב אחר. ומניין אני יודע שבאופק היה רכב אחר? – כי כאשר השלים את הפרסה פגש בו (!)

7.באשר לטענת אשם תורם – לא מצאתי שניתן לייחס לתובע אשם כלל.