טביב נ' אוחנה

לפני תביעה כספית, על סך של 12,787 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.

בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש.

טענות התובע, בקליפת אגוז, הן כי רכבו נפגע מאחור על ידי רכב הנתבע שעה שעמד ברמזור וכתוצאה מכך נהדף על הרכב שהיה לפניו. הנתבע מאשר את נסיבות התאונה אך טוען כי רכב התובע לא היה בעמידה, כי לא נגרמו לו נזקים בחלקו האחורי וכי סכום התביעה מנופח.

בדיון אישר הנתבע כי שילם את נזקי הרכב הראשון (עליו נהדף רכב התובע). יצוין כי נהג הרכב הראשון לא נכח בדיון. התובע אישר כי לא תיקן את הרכב.

מחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה עולה כי נזקי המוקד הקדמי של רכב התובע (לגביהם אין מחלוקת – ס' 2 לכתב ההגנה) עומדים על סך 6,790 ₪ ונזקי המוקד האחורי על סך 2,950 ₪. סך נזקים אלו, בתוספת מע"מ, ובתוספת שכר השמאי (1,391 ₪) מבטאים את סכום התביעה.

השמאי קבע אבדן להלכה של רכב התובע והעריך את שווי הרכב בסך 20,352 ₪.

לא הוצגה חוות דעת שמאית נגדית והשמאי לא נחקר על חוות דעתו.

לאחר ששמעתי את העדויות, ולאחר שעיינתי במוצגים ובכתבי הטענות, לרבות רכיבי הנזק השונים, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך כולל של 13,000 ₪.

כאמור, פסק הדין ניתן ללא נימוקים. כך הסכימו הצדדים מראש, וזוהי גם הדרך הנכונה בפסיקה על פי סעיף 79א' לחוק הנ"ל, הן על מנת שפסק הדין יהיה סופי ויסיים הסכסוך בין הצדדים, הן על מנת לקצר את זמן מתן פסק הדין והן על מנת לחסוך בהוצאות גבוהות.

למען הסר ספק אוסיף עוד, כי הואיל ופסק דין זה ניתן לפי סעיף 79א' כאמור, הרי שאין בו משום קביעת ממצאים ולא קביעות בעניין מהימנות. זהו עוד אחד מהיתרונות שישנם למתן פסק דין זה.

יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת ביניהם בדרך זו.