ת"ק 38562-10-15 עוזי נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

רקע וטענות הצדדים 

בפני תביעה שהוגשה בהליך תביעות קטנות על ידי מר אביב עוזי (להלן: "התובע") כנגד בזק חברה לתקשורת בע"מ (להלן : "הנתבעת").

התובע, מהנדס תוכנה במקצועו, הינו לקוח של הנתבעת בשירותי האינטרנט שלה. הוא טוען כי ביום גילה שהנתבעת התקינה ללא ידיעתו ואישורו רשת אלחוטית על גביו לטובת הציבור. הוא פנה לנתבעת והתרעם על כך, ביקש להבין מדוע זה נעשה ודרש פיצוי, אולם הנתבעת הסכימה לפצות אותו בסך של 100 ₪ בלבד. התובע מציין בכתב התביעה כי זאת בפעם השנייה שהנתבעת חוזרת על כך וזאת לאחר שהצדדים התפשרו בעבר בקשר לאותה עוולה.

הנתבעת טוענת מנגד כי התובע הצטרף לשירות "פרי וויי פיי" שבמסגרתו התובע מסכים לשתף ולהשתתף באינטרנט אלחוטי בכל המדינה.

בנוסף הסבירה הנתבעת כי במסגרת הצטרפותו לשירות "בי פרי" התקין בעצמו את השירות, והוסבר לו כי השירות כולל שיתוף אינטרנטי, ובאמצעות הסרת "וי" יכל לוותר על השירות. לכן יש לדחות את התביעה.

בדיון שהתקיים בפני ביום 25.7.16, חזרו הצדדים על טענותיהם, תוך שנציגת הנתבעת אומרת כי לדעתה בהיותו של התובע מהנדס תוכנה, הוא מנצל את ידיעותיו על מנת לסחוט כספים מהנתבעת- מה גם שהמדובר בנזק זניח של 2 מגה מתוך 100 מגה בחבילת התובע.

בנוסף השמיע התובע לביהמ"ש הקלטה בה הוא מדבר עם מוקדנית ומתלונן על כך שגזלו ממנו פס אינטרנט, והמוקדנית אמרה בתגובה כי היא מסדרת את העניין אך ייתכן כי זה יחזור על עצמו בעתיד.

דיון והכרעה

ראשית הנני דוחה בשתי ידיים את רמיזות נציגת הנתבעת המלומדת בדיון על כך שמדובר ב"מעשה מקיאוולי" של התובע שמתוך רדיפת בצע בכוונה תחילה התחבר במודע לשירות רק בכדי לתבוע נזקים על כך לאחר מכן. לא כך התרשמתי מהתובע ואין יסוד או בסיס לטענה זו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, במסמכים, ושמעתי את ההקלטה שצרף התובע סבורני כי התובע עמד בנטל הראוי להוכחת תביעתו, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות" (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598).

בענייננו עדות התובע הינה עדות יחיד של בעל דין, הפסיקה פירשה את סעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, וקבעה כי בכדי שבית המשפט יקבל עדות בעל דין שאין לה סיוע צריך בית שמשפט להשתכנע בקיומן של סיבות מיוחדות, נימוקים ראויים או טעם מיוחד כדי לקבל עדות זו.

בימים אלו, ימי הפגרה חלק מהשופטים ובכללם אני משמשים כתורני תביעות קטנות, ולא ניתן שלא לשים לב לכך שנתח נכבד מהתיקים מתייחס לתביעות לקוחות מול ספקי שירות גדולים כגון חברות תקשורת.

בחלק מהמקרים אני מצר על כך שתובע אינו מקליט או מצרף כל ראייה להבטחות או אמרות שנאמרו לו מפי מוקדן או נותן שירות אחר. בענייננו השכיל התובע לעשות כן, ולדידי טענה לפיה "ייתכן כי תקלה זו תחזור" דינה שלא להתקבל.

במצב היפותטי אחר, אם חברת שמירה העובדת בסניפי הנתבעת היו אומרים לה שלעיתים השומר יירדם ותקלה זו תחזור על עצמה מדי פעם, היא תסכים לקבל שירותיו?

סבורני שהתשובה ברורה, התובע ביקש ולא פעם אחת שלא להתחלק בפס שהוא משלם עליו ממיטב כספו. שימוש כזה ללא הסכמתו הינה גזל גמור. הטענות לפיהם הוא מנצל את היותו מהנדס לסחוט כספם (פעם נוספת) אינה מקובלת עליי, אדם שמתפרנס מהיותו מהנדס תוכנה, לעניות דעתי לא עושה זאת על מנת לקבל 400 ₪ פשרה מהנתבעת, וגם אם הנתבעת רואה לנכון לטעון טענות קשות, מן הראוי שתיתמך בראיות של ממש.

מכל מקום התובע טען כי לא הצטרף באמצעות אפליקציה, אלא הגדיר באופן ידני את מאפייני הראוטר שלו, ולכן האופציה של לחיצת "וי" ומחיקת "וי" כלל לא הייתה בידו ואני מאמין לו. הנתבעת לא הפריכה טענה זו, מה גם שצירוף אדם לשירות כלשהו ללא ידיעתו כברירת מחדל ולצפות ממנו "למחוק וי" אינה סבירה בעיני.