ת"ק 38211-11-15 אבוסירחאן נ' אלקרינאווי

בפני תביעה על סך 4,000 ₪.

התובע טוען כי הלווה לנתבע 4,000 ₪ ועשה כן בנוכחות שני בניו, עומר וח'אלד. שני הבנים הגיעו לבית המשפט על מנת להעיד ולתמוך בגרסת האב.

לדברי התובע פגש את הנתבע בבית קפה ברהט כשהנתבע מוטרד ועצוב. הוא בקש ממנו 4,000 ₪ והתחייב להחזירם למחרת. היות והתובע הכיר אותו ואת אביו היטב, חשב שיהיה אמין כמוהם ויחזיר את הכסף - אך מאז עברו (לדבריו) שנה וחצי והנתבע טרם עשה כן ומשך אותו בתירוצים שונים. אפילו בני משפחתו של הנתבע, אליהם פנה התובע, המליצו לו לתבוע אותו, לדבריו.

הנתבע אינו מכחיש כי בבית קפה ברהט הוציא התובע ומסר 4,000 ₪ אלא שלא לו מסר אותם כי אם לעו"ד בשם "יוסי" שהנתבע קישר ביניהם היות והתובע חיפש עורך דין שיוכל לסייע לו בהוצאת אישור שהייה לבת הזוג של בן התובע.

לדבריו מי שחיבר בינו ובין התובע היה אדם בשם אחמד אבו גיליון והארוע קרה לפני 4 שנים ולא לפני שנה וחצי.

מאז לדבריו לא נפגש הנתבע עם עורך הדין, אינו יודע מה שם משפחתו ואף את מספר הטלפון שלו איבד.

דא עקא, כי התובע התקשר אל הנתבע לאחר מספר חדשים וטען באזניו כי עורך הדין לא עשה דבר ואינו משיב לטלפונים ובקש כי יחזיר לו את הכספים ששילם לעורך הדין. היות והנתבע סרב, בטענה כי רק תיווך בין השניים, המציא התובע, לדבריו, את ה"סיפור" שנגול בכתב התביעה.

התפלא הנתבע מדוע נזכר התובע רק עתה, לאחר ארבע שנים, לתבוע את החזר ההלוואה.

בדיון הסוער שהתקיים בקשו התובע ובניו כי הנתבע ישבע על הקוראן כי לא לקח מהתובע הלוואה ותוך כדי כך נשבע בנו של התובע בפרשו את כף ידו על ספר קטן שהביא עימו שנחזה להיות הקוראן כי "אבא שלי נתן לו 4,000 שקל במזומן ולא לאף עו"ד, אני הייתי שם".

הנתבע הסכים להשבע בקוראן אולם דרש כי במידה ויעשה כן תידחה התביעה ויפסקו לטובתו הוצאות.

היות והתובע סרב להצעה זו, והצדדים סרבו להצעה לפיה הנתבע ישלם לתובע, בפשרה, 2,000 ₪ - נמצאת אני כותבת פסק דין זה.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים החלטתי להאמין לתובע. עדותו של התובע היתה מהימנה וכף גם עדויות בניו. התובע מסתפק בסכום ההלוואה המקורי ואינו דורש דבר מעבר לכך (כגון ריבית, עגמת נפש וכיו"ב). אף דבר זה פועל לזכותו.

הנתבע לא הביא לעדות את אותו אחמד אבו גיליון שיכול היה להעיד לטובתו. חזקה אם כן כי לו היה מוזמן עד זה היה מעיד בניגוד לעדותו של הנתבע.

אין אני גוזרת גזרה שווה לגבי בני משפחתו של הנתבע אשר התובע טוען כי פנה אליהם ולא זומנו להעיד כן, שכן לתובע יכולה להיות הסתייגות סבירה מזימונם כאשר הוא יודע שהנתבע בן משפחתם שהם אמורים להעיד נגדו.

יצויין כי בשעת עדותו של התובע חייך הנתבע מאוזן לאוזן ודבר זה מעיד בעיני על כך כי הוא מתייחס אל התובע בזלזול. הנתבע ניסה להדגים כי בניגוד לדבריו, התובע אינו מכיר את אביו על ידי כך ששאל אותו איפה השיג (האוהל) של אביו ומתי נפטר אביו אולם התובע (אף כי לא ענה על השאלה השניה) לא הוכשל וידע להסביר היכן נמצא האוהל (ליד מרפאת רהט) ורק לא זכר את שם השכונה – והנתבע לא התווכח עם תשובה זו.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסכום הנתבע. היות והתובע לא נקב בתאריך מדוייק בו נמסרה ההלוואה הייתי מחייבת את הנתבע להחזיר את ההלוואה לתובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.11.14 (בדיוק שנה לפני יום הגשת התביעה) ועד מועד התשלום בפועל.

אך היות ותוצאת החישוב של סכום זה היא שלילית, ישלם הנתבע את הסכום הנומינלי.