ת"ק 38178-03-16 זנגו נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ

בפני תביעת התובע לפיצוי בגין נזק שגרם לרכבו רכב המבוטח על ידי הנתבעת במהלך תאונה שהתרחשה ביום 12.11.15.

על פי הסכמת הצדדים במועד הדיון הוכרעה שאלת האחריות לקרות התאונה, אותה הטילו התובע ונהג הרכב המבוטח על ידי הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת") האחד על משנהו, באמצעות בדיקת פוליגרף שעברו בה נמצא התובע דובר אמת ונהג רכב הנתבעת נמצא דובר שקר, ועל כן קבעתי כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג רכב הנתבעת וכפועל יוצא מכך חלה חובת פיצוי התובע בגין נזקיו על הנתבעת.

לאחר האמור הותר לצדדים להגיש טיעון קצר לענין הנזק ובעקבות טענה של הנתבעת אודות ספק בדבר בעלות התובע ברכב הנפגע הגיש הלה את רשיון הרכב המעיד כי הרכב בבעלותו.

התובע עתר לפיצוי בסך 17,156 ₪ המורכבים מנזק ישיר לרכבו שעלות תיקונו 7,219 ₪, ירידת ערך בסך 3,137 ₪, שכ"ט שמאי בסך 800 ₪ והשבת אבדן הכנסה בגין 4 ימי עבודה בסך 1,500 ₪ ליום ובסה"כ 6,000 ₪.

להוכחת הנזק הגיש התובע חוות דעת שמאי, קבלות עבור שכר טרחתו, חשבונית מס בגין התיקון ואישור רו"ח המעיד על כי הכנסתו היומית הממוצעת בין 1/2015 ו-10/2015, על סמך ספר תקבולים בלתי מבוקר של התובע שהועבר לטיפולו, היתה 1,392 ₪ לפני מע"מ, סכום נמוך במידה מסויימת מן הסכום לו טען התובע.

הנתבעת אינה חולקת על הנזק הישיר שנגרם לרכב התובע, בסך כולל של 11,156 ₪, אולם חולקת על אבדן ההכנסה הנטען בסך 6,000 ₪, באשר לטענתה התובע כלל לא הוכיח את אבדן ההכנסה בפועל או את עצם השבתת הרכב מעבודה ולו לפרק זמן כלשהו.

בהקשר זה יש להפנות אל דברי התובע בעת הדיון (עמ' 1 לפרוטוקול שורות 23-24) אשר ציין כי הקפיד להכניס את הרכב לתיקון בימי שישי, בהם הכנסותיו נמוכות יותר ממילא לדבריו.

נמצא כי גם אם צודק התובע בטענתו יש לקבוע כי הסכום עבור יום עבודה שהפסיד נמוך מ-1,392 ₪, הוא סכום ההכנסה היומי הממוצע הנטען על ידו, כל זאת מבלי שהבהיר מדוע לא בחר למשל להציג נתונים עבור שנה שלמה ומדוע לא הציג נתון המלמד על ההכנסה הממוצעת בימי שישי בהם הוכנס לדבריו הרכב למוסך ובהם אף הוא עצמו מאשר כי הכנסתו פחותה מן הממוצע ביום רגיל.

לא זו אף זו, צודקת הנתבעת בטענתה כי התובע כלל לא הוכיח את אבדן ההכנסה בפועל.

התובע לא הציג כל ראיה המלמדת על ירידה בפועל בהכנסותיו בתקופה הרלוונטית, לא הציג ראיה לעבודות שלא יכול היה לקבל בגין אי כשירות הרכב, הבהיר כי הרכב המשיך לעבוד בימי השבוע – מה שמלמד כי לא היה מושבת – ונמנע מלציין, שלא לומר מלהוכיח, האם בימי שישי בהם הכניס לטענתו את הרכב למוסך הוא בכלל עובד והאם הוכנס הרכב למוסך על חשבון שעות עבודתו הרגילות או שמא רק לאחריהן מבלי לשבש את עבודתו הסדורה.

בהליך משפטי כגון זה חלים נטל השכנוע וחובת הבאת הראיות לשם הרמת נטל זה על התובע ולא ניתן להסתפק בהעלאת טענות ללא הוכחה, ובכל הכרוך ברכיבים אלה של נזקיו הנטענים לא עמד התובע בנטל השכנוע המוטל עליו ולא הביא ראיות, כאמור לעיל.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את מלוא הנזקים שהוכחו בסך 11,156 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.3.16.

אשר להוצאות ההליך, יש להזכיר תחילה כי במסגרת ההסכמה בין הצדדים הבהירה הנתבעת מראש כי לא תשא בעלות בדיקת הפוליגרף, גם אם ימצא התובע דובר אמת, ועל פי ההסכמה שנמסרה באולם בית המשפט התחייב נהג רכב הנתבעת לשאת בעלות זו אם ימצא דובר שקר (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 23-25), ועל כן בענין הוצאה זו על התובע לפנות אליו ולא אל הנתבעת.

לאור האמור תשא הנתבעת בהוצאות התובע, לא כולל עלות בדיקת הפוליגרף, בסך 600 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 15 יום.

המזכירות תשלח עותק לצדדים.