אליס עקיבא נ' עיריית קרית ביאליק

1.בתביעה שבפניי עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לפצותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מכך שביום 15/11/14, עת הלכה על המדרכה ברח' העצמאות 23, קריית ביאליק, העשויה מאבנים משתלבות, נתקעה רגלה באבנים המשתלבות שבלטו במדרכה, איבדה את שיווי משקלה, נפלה ונחבלה בפניה וברגלה הימנית ונזקקה לטיפולים רפואיים (להלן: "התאונה").

2.הנתבעת, שמתוקף היותה רשות מקומית אחראית לתקינות המדרכות שבתחומה המוניציפאלי, הכחישה בכתב ההגנה את אירוע התאונה וטענה כי לאחר בדיקות שערכה לאיתור מקום נפילתה של התובעת "... נמצא כי במקום המתואר אין כל מפגע ולכן הדעת נותנת כי התובעת לא נפלה במקום בו היא מתארת שנפלה ולא בנסיבות בהן נפלה" וכי היא, הנתבעת, "... לא התרשלה, לא הפרה חובה חקוקה ולא ביצעה כל מעשה או מחדל שיכול היה לגרום לנפילתה של התובעת, וזאת כאמור במקום בו לא נמצא כל מפגע".

הנתבעת גם הכחישה את גובה הנזק הנטען ומרכיביו.

3.הנה כי כן, בין הצדדים קיימת מחלוקות הן בשאלת אירוע התאונה והאחריות לאירועה והן בשאלת גובה הנזק.

אדון, להלן, בכל אחת מהמחלוקות הנ"ל בנפרד.

א)אשר להתרחשות התאונה – על סמך העדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי אני קובע כי התובעת אכן מעדה ונפלה כתוצאה מכך שרגלה נתקעה/נתקלה באבנים המשתלבות, במקום אותו רואים בצילום ת/1. אין ספק בעיניי כי מדובר במפגע, שעל הנתבעת מוטל היה לדאוג לסילוקו ומשלא עשתה כן, היא נושאת באחריות לאירוע התאונה.

יחד עם זאת, אילו גילתה התובעת יותר זהירות ויותר ערנות, היתה רואה את המפגע מבעוד מועד ונמנעת מלהיתקל בו. לכן יש לייחס לה רשלנות תורמת, אותה אני מעריך, בנסיבות המקרה, בשיעור של 20%.

ב)אשר לשאלת גובה הנזק – בכתב התביעה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה את הסך של 33,500 ₪ (שזה הסכום המקסימלי אותו ניתן היה לתבוע בביהמ"ש לתביעות קטנות במועד הגשת התביעה), מבלי שהיא טורחת לפרט איך הגיעה לסכום זה, תוך אמירה כללית שזה הפיצוי המגיע לה, לטענתה, "... בגין הנזקים שנגרמו ויגרמו לה לרבות בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות ונסיעות במיוחד לצורך שיקום הפה, כאב וסבל וטרחה מיותרת...". גם כשהתבקשה לפרט איך הגיעה לסכם אותו היא תובעת, היא לא פירטה. היא אמרה "הייתי צריכה שבוע לשכב. אני עצמאית, עובדת ספרית, לא יכולתי לתפקד. הסתובבתי עם כאבים בלסת ולא יכולתי לעשות את הטיפול הראשוני בלסת כי היה לי הכל נפוח. היה לי כתר והכתר נפל וחצי שן נשברה. נגרמה לי עוגמת נפש על זה שלא יכולתי להיות עם הבת שלי שעברה ניתוח קשה. 3-4 חודשים לא יכולתי לטפל בפה גם מהחרדה שיש לי מרופא שיניים וגם מהכאבים" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 30-26).

אין חולקין כי לא נותרה לתובעת כל נכות כתוצאה מהתאונה. כפי שעולה מהתיעוד הרפואי אותו צירפה התובעת לכתב התביעה, יש לא מעט הגזמות בתיאורה את כאביה וסבלה.