ת"ק 37988-03-16 קאופמן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ

פרשת התביעה:

1.התובע הינו תלמיד ישיבה בירושלים, בן 29, תושב אשדוד, הנוסע באופן קבוע בתחבורה ציבורית ובמיוחד בקווי תחבורה ציבורית שמפעילה הנתבעת בקו ירושלים-אשדוד. הנתבעת הינה מפעילת תחבורה ציבורית בישראל. לטענת התובע, בשלושה אירועים נפרדים נגרם לו נזק לא ממוני כתוצאה מאי עצירה של אוטובוסים של הנתבעת בתחנות האיסוף, או בשל איחורים של אלה לאיסופו, בעטיים עותר הוא לחיוב הנתבעת בסך של 4,000 ₪, כפי שיפורט להלן.

2.האירוע הראשון - בתאריך 28.12.15 בשעה 22:30 לערך המתין התובע להגעה של אוטובוס בקו שירות מס' 451, בתחנת האיסוף המיועדת מס' 4014 ברחוב ירמיהו- מנחת יצחק בירושלים. האוטובוס שהיה אמור לאסוף את התובע עבר בתחנת האיסוף בשעה 22:34 לערך אך לא עצר בתחנה לצורך איסופו, זאת, הגם שהתובע סימן לו לעצור. לטענת התובע, מטרת נסיעתו הייתה לסעוד את אביו. התובע פנה לשירות לקוחות בעניין זה ביום 3.1.16 במסגרתה הוצע לפצותו בשובר טעינה בסך 30 ₪.

3.האירוע השני - בתאריך 13.1.16 בשעה 20:00 לערך המתין התובע להגעת אוטובוס בקו שירות מס' 450 בתחנת האיסוף המיועדת מס' 4013 ברחוב ירמיהו-אפיריון בירושלים. אמנם האוטובוס הגיע לתחנת האיסוף במועדו, ואולם לא אפשר לנוסעים בתחנת האוטובוס לעלות בבטחה, אלא, עצר בעומק הכביש, במרחק מה ממתחם התחנה המסומן לצורך איסוף הנוסעים. בכך סיכן נהג האוטובוס את הנוסעים שחיכו בתחנה ונאלצו לרדת אל הכביש על מנת לעלות לאוטובוס. לטענת התובע, הוא היה באותה העת עם דודו, מר ישראל קאופמן, אדם מבוגר בן 70, והוא נאלץ לסייע לו בעלייה לאוטובוס ולחלוף על פני אופנועים שנסעו במהירות בכביש.

4.האירוע השלישי - בתאריך 19.2.16, יום שישי, בשעה 14:40 לערך המתין התובע בתחנה המרכזית לקו שירות מס' 448 מירושלים לאשדוד, אך האוטובוס יצא מהתחנה באיחור של כמחצית השעה, כאשר מדובר באוטובוס אחרון שיצא לכיוון אשדוד לפני כניסת השבת.

5.לטענת התובע, הצעות הנתבעת לפצותו בגין מחדלים אלה באמצעות שוברי זיכוי לנסיעות עתידיות אין בהם כדי לפצותו על מידת הנזקים הלא ממוניים שנגרמו לו בעקבות אירועים אלה. בנוסף טען, כי נהגי הנתבעת מסרבים לקבל מהנוסעים שוברים אלה ולמעשה שוברים אלה אינם ניתנים למימוש וחסרי ערך.

פרשת ההגנה:

6.הנתבעת הכחישה טענות התובע וטענה, כי טענותיו נסתרות מבדיקת דוחו"ת האיכון של האוטובוסים בקווים הרלוונטיים. אשר לאירוע הראשון טוענת הנתבעת, כי בקו זה יצאו שני אוטובוסים האחד בשעה 22:30 והשני בשעה 22:45 וכי שני האוטובוסים עצרו בתחנה האמורה, זאת, הגם שאין סימון של פתיחת דלתות בתחנה. מעובדות אלה ניתן ללמוד, כי התובע כלל לא המתין בתחנת האיסוף או בקרבת מקום שהנהגים יכלו לראותו על מנת לפתוח את דלתות האוטובוס. בהתייחס לאירוע השני, קיים קושי לברר טענת התובע באשר למרחק בו עצר האוטובוס מהמדרכה כאשר גרסת התובע אינה מפורטת דיה ואינה נתמכת בראיות, וכאשר אין חולק, אף לשיטת התובע, כי האוטובוס לא איחר לתחנת האיסוף וכי התובע עלה על האוטובוס. באשר לאירוע השלישי, האירוע הוכחש על ידי הנתבעת בעת הגשת כתב ההגנה והיה מצוי בהליכי בירור. בנוסף טענה הנתבעת, כי התובע פנה אליה רק בגין האירוע הראשון וקיבל מענה הולם. התובע כלל לא פנה אליה לבירור שני האירועים האחרים ונטענים בכתב התביעה ומיהר להגיש תביעתו, זאת, מבלי לאפשר לה לבצע בירור עובר לכך. אשר לשובר הפיצוי, הרי שמדובר בשובר הטענה לכרטיס "רב קו" אותו יש לממש בעמדות "רב קו" כפי שמצוין אף על גב השובר. לגרסתה, הדבר היה ברור לתובע וטענתו, כי נתקל בחוסר נכונות מצד נהגי הנתבעת לכבד השובר מבלי שניגש לעמדת "רב קו" להטעינו, הינה מיתממת ומטעה ויש לדחותה.

דיון ומסקנות: