ת"ק 37860-03-17 שורץ ואח' נ' טלווגדרה

בפני תביעה קטנה, להשבת סכום בשקלים השווה ל- 6,000$ ששילמו התובעים לנתבעת. לאחר ששקלתי את טענותיהם של הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובסיכומים, ובחנתי את הראיות אשר הובאו לפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

העובדות שאינן במחלוקת

1.הנתבעת היא תושבת זרה, שהגיעה ארצה לצרכי עבודה, ומשמשת כמטפלת לקשישים. בתקופה הרלוונטית לאירועים נשוא המחלוקת, שימשה כמטפלת צמודה לאביהם של התובעים, דוד ז"ל, החל משנת 2007 ועד פטירתו בדצמבר 2016.

2.בשנת 2008 טענה הנתבעת בפני התובעים, או מי מהם, כי כספים שלה בסך 6,000$ נגנבו מבית האב ז"ל, שם התגוררה עמו. אין חולק כי התובעים נתנו בידה את הסכום האמור, נוכח טענת הגניבה.

טענות הצדדים

3.לגרסת התובעים, בחודש מאי 2008, או מאי 2009, הודיעה הנתבעת בהיסטריה שכספה הנ"ל נגנב. בשל החשש שמא תאשים אותם בגניבה סרו עמה לתחנת המשטרה. לאחר פרק זמן של בכי ותחנונים, כאשר לטענתם בכל התקופה האשימה את האב ז"ל בביצוע הגניבה, ומתוך שעל פי גרסתם, הפיצה את הדבר בין מכרי אביהם (לרבות חבריו בבית הכנסת) ולשם שמירת כבוד אביהם, התרצו ושילמו לנתבעת את הסכום שטענה כי נגנב על ידו.

4.לאחר כשלוש שנים, עת הבחינו כי כספים בסכומים ניכרים נמשכים מחשבון האב ז"ל, סיפר לו התובע 2 על כך שהנתבעת העלילה עליו כי גנב את כספה, וכי שילמו לה את הכספים כתוצאה מכך. לפי טענת התובעים, הנתבעת נבהלה והודתה כי לא האב הוא שגנב את כספה. היא הבטיחה לגלות את זהות הגנב בשלב מאוחר יותר, על מנת שתובעים יוכלו לגבות ממנו את כספם. אולם עד למועד הגשת התביעה , ואף לאחר פטירת המנוח ז"ל, סירבה לשתף פעולה ולמסור את שם הגנב.

5.בנסיבות אלה, עותרים התובעים כי אורה לנתבעת להשיב לידם את הסכום ששילמו לה כאמור. לשיטתם, התשלום בוצע מחמת מצג שווא שהציגה הנתבעת לפניהם, לו האמינו. כמו כן הם טוענים כי הנתבעת התחייבה לסייע בהשבת הכספים ע"י מסירת שם הגנב, ואינה עומדת בהתחייבותה זו.

6.לטענת הנתבעת דין התביעה להידחות מכל וכל. עם סיום עבודתה אצל המנוח בשל פטירתו הוגשה תביעה לכב' ביה"ד לעבודה, בין היתר כנגד התובעים 2 ו-3 (שלטענתה היו מעסיקיה בפועל בשנתיים האחרונות לחיי המנוח ז"ל) בגין זכויותיה מעבודתה. התביעה הוגשה לכב' ביה"ד יומיים לאחר הגשת התביעה דנא.