ת"ק 37731-11-14 איפרגן ואח' נ' מוחיאלדין

תביעה קטנה ע"ס 22,266 ₪.

בכתב התביעה נטען כי ביולי 2014 שלושת התובעים הזמינו מהנתבע עובדות בנייה של קירות וכי הנתבע העריך כי העבודה תסתיים תוך 7-10 ימים .התמורה שסוכמה היא 43,800 ₪. התובעים שילמו לנתבע סך של 30,000 ₪ בשלושה תשלומים שווים בתאריכים 16.7.2014 17.7.2014 ו- 21.7.2014. הנתבע ביצע את העבודה עד לשלב יציקת הבטון ועזב את האתר. התובעים החלו בניסיונות לאתר אותו וכשהצליחו ליצור עמו קשר הוא החל לדרוש תשלום נוסף על מנת שיוכל להזמין ביטון. הנתבע גרם נזק לבטון החניה ולאבן השפה בנוסף למדרכה שפורקה ולא הוחזרה למקומה. הסעד המבוקש הוא בסך של 22,266 ש"ח כמפורט להלן:

סך של 9,000 ₪ בגין ההפרש בין שווי העבודה שביצע הנתבע בפועל לבין הסכום שקיבל.

סך של 6,570 ₪ בגין עוגמת נפש, אי סיום העבודה בזמן והשארת העבודה במצב שמסכן את הילדים.

סך של 1,856 ₪ תשלום חוב לחברת טל גולן בגין חומרים שמשך הנתבע על חשבון התובעים למרות שהוא היה צריך לממן את החומרים.

סך של 1,840 ₪ בגין הפסד ימי עבודה לשלושת התובעים.

הנתבע טען בהגנתו כי הוא בעל חברה בשם ב.מ.ה עבודות עפר ומסחר בע"מ. מי שהתנהל מול התובעים הוא החברה ולא הנתבע. הנתבע הוא "הרוח החיה של החברה" (סעיף 2 לכתב ההגנה). הנתבע ביקש לתקן את כתב התביעה כך שהחברה תהיה הנתבעת. הנתבע קיבל מהתובעים סך של 15,000 ₪ בלבד ולא 30,000 ₪ כטענתם.

עוד טען הנתבע כי התובעים הם אלה שהפרו את ההסכם בכך שלא עמדו בתשלומים ולא שילמו לו שיקים דחויים על סך 4,000 ₪ כל תשלום. התובעים הם שחייבים כסף לנתבע ולא ההפך. עלות השלמת העבודה עד לסיום היא 5,000 ₪ בלבד.

עד כאן טענות הצדדים.