ת"ק 37686-03-16 עבד אל לטיף נ' אבו חלא ואח'

1.רכבה של התובעת, סקודה אוקטביה מספר רישוי 38-287-67 (להלן: "הסקודה"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 23/1/15, באחד הצמתים שבישוב ג'ולס (להלן: "התאונה").

בתאונה היה מעורב רכב יונדאי מספר רישוי 86-119-62 (להלן: "היונדאי"), בו נהג נתבע 1 (להלן: "הנתבע").

במועד אירוע התאונה היה היונדאי מבוטח אצל נתבעת 2 בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג' בגין נזקי רכוש.

2.מאחר שלטענת התובעת אירעה התאונה באשמתו של הנתבע, היא פנתה אל הנתבעת 2 בדרישה כי תפצה אותה בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהתאונה; סכום הפיצוי אותו דרשה הסתכם בסכום של 10,194 ₪ (9,073 ₪ עלות תיקון הסקודה ו – 1,121 ₪ שכ"ט השמאי).

נתבעת 2 פיצתה את התובעת בסכום של 4,046 ₪, משום שהכירה רק בחלק מהנזק שנגרם לסקודה כנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה ובחלק משכ"ט השמאי, והפחיתה 15% בגין רשלנות תורמת.

לכן הגישה התובעת את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבעים לשלם לה את יתרת הנזק שנגרם לה, לטענתה (6,148 ₪) + 500 ₪ פיצוי בגין "הוצאות ובזבוז זמן".

3.לטענת הנתבעים, התאונה אירעה באשמתה של התובעת והפיצוי ששולם לה, שולם "...בגלל טעות אנוש והיה צריך לדחות את התביעה". טעות האנוש נבעה מכך שהנתבע, שהינו בחור צעיר וחסר ניסיון, לא מסר לסוכן הביטוח שלו כי בניגוד לטענת התובעת, לא מוצב תמרור "האט ותן זכות קדימה" לפני הכניסה לצומת בכיוון נסיעתו. לכן סברה נתבעת 2 כי מירב האחריות לאירוע התאונה רובצת על הנתבע.

עוד נטען על ידי הנתבעת כי הנזקים בחזית הסקודה, כפי שצוינו בחוו"ד השמאי, לא נגרמו בתאונה נשוא תיק זה.

לכן מבקשים הנתבעים לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות.