ת"ק 37608-07-15 עוז נ' פלקו בעמ

עסקינן בתביעה שהוגשה על ידי התובע נגד הנתבעת שעילתה, על פי הנטען, פיצוי בגין משלוח דבר פרסומת באמצעות מסרון לטלפון הנייד של התובע, בניגוד לסעיף 30א' לחור התקשרות (בזק ושידורים), התשמ"ב- 1982.

הנתבעת טוענת כי לבית משפט זה אין סמכות מקומית והסמכות היא לבתי המשפט במחוז מרכז. מנגד טוען התובע כי לבית משפט זה סמכות מקומית להיזקק לתובענה.

קביעתי היא כי לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה, ולהלן נימוקיי.

תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז- 1976 (להלן: התקנות) מונה מספר חלופות שבהתקיים אחת מהן קונה בית המשפט לתביעות קטנות סמכות מקומית לדון בתביעה המוגשת לו. זו לשון התקנה:

"תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:

(1)מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)מקום יצירת ההתחייבות;

(3)המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)מקום המסירה של הנכס;

(5)מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;

(6)בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית"

די בקיומה של זיקה אחת מבין אלה המנויות בתקנה כדי להקנות סמכות לבית משפט זה. בטרם נדון בחלופות המתקיימות בעניינו "יש להזכיר את המגמה הרווחת בפסיקה שלא לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית" רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חימו (פורסם בנבו, 27.2.2006), וכן כי "במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית-משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות" רע"א 6920/94 לוי נ' פולג פ"ד מט(2), 731 (1995); וראו גם רע"א 530/12 יעקובוביץ נ' זיאס (פורסם בנבו, 28.3.2012) (להלן: עניין יעקובוביץ'). הדברים תקפים ביתר שאת כשמדובר בהליך הנדון כתביעה קטנה.