ת"ק 37463-03-15 כץ נ' שליוק

תביעה לתשלום של 19,200 ₪.

טענות הצדדים

התובע טוען כי העביר לחשבונו של הנתבע סכום של 16,000 ₪ בשתי הפקדות. לטענתו הדבר נעשה על יסוד מעשי מרמה שביצע אדם בשם יוסף עמר, המרצה עונש מאסר. לטענת התובע, לא היה בינו לבין הנתבע כל קשר עסקי והוא לא קיבל דבר מן הנתבע בתמורה להעברת הכסף, על כן לטענתו על הנתבע להשיב לו את כספו. עוד תובע התובע 3,200 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לו (20% מן הסכום).

הנתבע לא הגיש כתב הגנה, אולם חמישה ימים לפני מועד הדיון, הגיש בקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף במסגרתה העלה טענותיו. הנתבע אינו מכחיש שקיבל את הכסף מן התובע, אולם לטענת הנתבע אין יריבות בינו לבין התובע. התובע אינו מסביר בכתב התביעה מדוע העביר את הכסף לחשבון הנתבע ואינו מפרט מה קיבל בתמורה מיוסף עמר ואף אינו מסביר מדוע אינו תובע את מר עמר עצמו אם נפל קרבן למעשה מרמה של האחרון.

בדיון שהתקיים בפני ביום 10.11.15, הסביר התובע כי עיסוקו בתיווך של עסקים פעילים העומדים למכירה. במסגרת זו פנה אליו יוסף עמר והתעניין ברכישת עסק. בדי עבד התברר לתובע כי יוסף עמר יושב בכלא. לטענת התובע הוא קיבל שיק של דמי תיווך לעסקה של מכירת נדל"ן בסכום של 75,000 ₪, אולם היה אמור להעביר מתוך סכום זה 16,000 ₪ והוא עשה כן לפי הנחיית עורך הדין שנתן לו את השיק. לאחר מכן התברר כי כל העסקה היא תרמית והוא לא הפקיד את השיק שקיבל אלא החזיר אותו לעורך הדין וכך נותר ללא דמי התיווך אולם בחסר של 16,000 ₪ שהעביר לנתבע. התובע טען כי אינו תובע את מר עמר משום שאין לו כסף.

בדיון שהתקיים בפני, הנתבע טען כי אף הוא נפל קרבן למעשה נוכלות. לטענתו, הוא רצה לרכוש רכב ובאמצעות חבר שעוסק בכך נוצר קשר עם מר עמר אשר יצר איתו קשר טלפוני. הוא שילם מקדמה על חשבון הרכב ולא ידע כלל שמר עמר בכלא. בשלב מסוים ראה שהעסקה לא מתקדמת והחליט לבטל את העסקה. לטענתו הוא מסר שיק לאדם על שם יוסף עמר וכשנה לפני הדיון (כלומר בסביבות נובמבר 2014) שילם 16,000 ₪. לטענתו יכול להראות זאת מתוך נתונים מן הבנק. לטענתו העביר למר עמר סכום כולל של 26,000 ₪ וכשביטל את העסקה אמר לו מר עמר שמישהו יחזיר לו את הכסף וכך אכן קרה. אחר כך שינה הנתבע גרסתו וטען כי ביצע העברה של מזומן דרך הבנק למר עמר.

בדיון הוסכם כי הנתבע ימציא לתיק בית המשפט דפי חשבון בנק מהם ניתן יהיה לראות כי העביר בהעברה בנקאית או באמצעי אחר 26,000 ₪ וככל שיעשה כן, התובע יסכים למחיקת התביעה. הנתבע אכן העביר דפי חשבון בנק לתיק בית המשפט, אולם לטענת התובע הם אינם מאששים את גרסתו.

התובע מצביע על כך שהנתבע טוען כי 20,000 ₪ במזומן שמשך ביום 13.3.14, שימשו אותו לתשלום של 16,000 ₪ למר עמר, אולם לא ניתן לדעת ממשיכה של 20,000 ₪ כי שולמו 16,000 ₪ למר עמר. יתר על כן , התובע מצביע על כך שבאותו דף חשבון, ביום 2.1.14 יש הפקדה של שיק של 20,000 ₪ וייתכן ויש קשר בין פעולות אלה דווקא ואין כל קשר למר עמר.

התובע מצביע אף על כך שהנתבע צירף דפי חשבון מהם עולה לטענתו כי קיבל מאדם אחר בשם רון חן 10,000 ₪ בנסיבות דומות לאלה בהן קיבל מהתובע 16,000 ₪ (שכן המקדמה על הרכב הייתה לכאורה 26,000 ₪), אלא שלטענת התובע, מר חן הפקיד סכום של 10,000 ₪ באמצעות בנק הדואר ביום 1.9.14 ואילו בדף החשבון שצירף הנתבע מופיעה הפקדה במזומן של 10,500 ₪ ביום 28.8.14. התובע צירף לתגובתו מסמך בעניין ההעברה של מר חן באמצעות בנק הדואר. על כן לטענת התובע, אין התאמה בין טענות הנתבע לבין דפי החשבון שצירף.