גיל-עד נ' בוארון ואח'

לפניי תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 7.7.17.

לגרסת התובע, נהג ברכבו בנתיב הנסיעה הימני כאשר לפתע הגיח משמאלו רכב הנתבעים, נהוג ע"י הנתבע 1, פגע בו בצדו השמאלי והסב לו נזקים.

מנגד, נטען בכתב ההגנה כי התובע הוא שאחראי לתאונה. הנתבע נסע בנתיב הנסיעה השמאלי ואילו התובע שנסע בנתיב הימני איבד שליטה על רכבו ועלה על המדרכה פעמיים לפני שנעצר.

בדיון בפני העידו שני הנהגים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו ולאחר ששמעתי העדויות בפני וטיעוני הצדדים, החלטתי לקבל התביעה במלואה.

התובע חזר בעדותו על גרסתו כפי שנטענה בכתב התביעה. התובע ואביו העידו כי לאחר התאונה הציע הנתבע לגשת למוסך המוכר לו לצורך תיקון הרכב. ואולם, לאחר שהערכת המוסך היתה גבוהה מגובה ההשתתפות העצמית של הנתבע, לטענתו, החליט כי יפנה לחברת הביטוח מטעמו.

עדותו של התובע היתה עדות ברורה ועקבית ומהימנה עלי. עדותו התיישבה עם יתר הראיות בתיק והגיונם של דברים.

מנגד, עדותו של הנתבע היתה רצופת סתירות ובלתי הגיונית. כך, העיד הנתבע כי התובע רצה לעקוף שני רכבים שהיו בנתיב הימני ואולם, בהמשך העיד כי לא היה שום רכב לפני רכב התובע ואינו ידוע מדוע רצה לעקוף. גם עדותו של הנתבע לפיה התובע נסע במהירות של כ- 70 קמ"ד עלה על המדרכה ועל הדשא המצוי אחרי המדרכה ואז חזר לנתיב הנסיעה, אינו הגיוני, אינו עולה בקנה אחד עם תמונת מקום התאונה ואינו מתיישב עם הנזק הקל יחסית ברכב התובע.

זאת ועוד, הנתבע העיד בתחילה כי לא היה כל מגע בין הרכבים וכי לא נגרם לרכבו כל נזק שהוא כתוצאה מהתאונה. רק לאחר שהתובע הציג מסמכים המעידים כי נשלחה אליו דרישת תשלום מחברת הביטוח של הנתבע בגין נזק שנגרם לכאורה לרכב הנתבע בתאונה, העיד הנתבע כי אכן נגרם נזק בדמות שריטה קלה בכנף הימנית העליונה של רכבו.

זאת ועוד, הנתבע הציע לשאת בעלות תיקון הנזק ברכב התובע אך העיד כי סבר כי הנזק לא יעלה על סך של 1,000 ₪ ואולם, כאשר המוסך העריך את הנזק בסך של כ- 2,400 ₪ חזר בו מהסכמתו.

גם הסכמתו של הנתבע לשאת בעלות הנזק ברכב התובע תומכת בגרסת התובע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע.