ת"ק 37164-11-15 בן דוד נ' מזרחי ואח'

1.מכונית, הרשומה בבעלותו של התובע ובה נהגה רעיתו כשלצדה גיסתה, הייתה מעורבת בתאונת-פח. באירוע, שהתרחש ביום 24.8.2015 בכיכר הסמוכה ל"מגדל-האופרה" ברחוב הירקון שבתל אביב-יפו, הייתה מעורבת גם מונית, שבבעלותו של נתבע 1 ונהוגה בידי נתבע 2. כל צד מאשים את האחֵר באחריות לתאונה, שבה ניזוקו שני כלי-הרכב, אך אין כאן תביעה ותביעה-שכנגד אלא אך עתירתו של התובע לשפותו בגין הנזק שנגרם למכונית שעל-שמו. באישורו של בית-המשפט תוקן כתב-התביעה בישיבת-היום, כך שלנזק הנטען נוספה ירידת-ערכה של המכונית, לפי קביעתו של שמאי-מומחה.

2.לאחר קריאתם של כתבי-הטענות, שמיעתם המקיפה של הצדדים באולם-הדיונים ועיון בתמונות-צבע, שהניח לפנַי כל אחד מאלה, לא נותר ספק בלבי כי נתבע 2, מר כהן, הוא שאחראי לקרות-התאונה ועליו לשאת, לבדו, בשיפוי בגינה. אני מקבל את עמדתו של נתבע 1 כי על אף שהוא בעלֵיה של "הזכות הציבורית" למונית, אין להחזיקו אחראי לנהיגתו הרשלנית של מי, שהוּתר לו לפי הסכם בין השניים להפעילהּ באורח שוטף. תצהירו של הנהג, נתבע 2, שהונח לפנַי כחלק מכתב-הגנתו של נתבע 1, המחיש כי בין הנתבעים לבין עצמם הוסכם כי לכל אירוע של נזק, שייגרם בשל נהיגתו של נתבע 2, יהא אחראי האחרון לבדו. אעיר כי לא מצאתי מקום להיעתר לבקשתו של נתבע 1 למחוק את התביעה נגדו כבר בפתחו של הדיון, היות שלהבנתי בכל הנוגע למתן הזכות להישמע בבית-המשפט הרי שהוא היה צד נכון; וממילא אין מקום למחוק את התביעה נגדו – או-אז ניתן היה לשוב ולהגישה בעתיד, אלא יש לדחותה. כך אני עושה. היות שהתרשמתי כי התובע לא ידע, אף לא צריך היה לדעת, מהי חלוקת-האחריות בין הנתבעים לבין עצמם, לא אחייבו בהוצאות לזכותו של נתבע 1, על אף הטִרחה שנהיר לי כי נגרמה לאחרון.

3.אשר לנתבע 2. תיאורו של האירוע, אפילו מפיו, הוליך למסקנה כי הוא התרשל בנהיגתו וגרם בכך לתאונה הנדונה. אפתח בְּמה, שנהיר על פניו מן התמונה של מקום-האירוע והציגה לי הנהגת בכלי-הרכב שעל-שם התובע, ומשמיעת-גרסתה. במָּקום הנדון, מייד לפניו של אי-תנועה הסמוך למעגל-תנועה שיוצרת הכיכר, מתפצל הכביש בואכה טיילת הרברט סמואל לשניים. נתיב אחד מתעקל אל הימין והאחר אל השמאל. הנתיבים מופרדים זה מזה באי-תנועה אשר מצויר בקווים לבנים על הכביש ועוד קודם לכן בקו לבן מקווקו. אין כל דרך, שבה יכול כלי-רכב, המצוי מימינו של הנתיב הפונה שמאלה, לפנות שמאלה בלא לחצות את סימני-ההפרדה ולהיכנס במכוניתו אל הנתיב הזה. כניסה לנתיב – זוהי מושכלת-יסוד בדיני-התעבורה – אסורה כל עוד אין הנתיב פנוי מכלי-רכב אחרים. זכות-הקדימה היא לכלִי-הרכב שכבר מצוי בנתיב ואילו מכונית, המבקשת להיכנס אליו נדרשת להמתין עד להתפנותו.

בין שנתבע 2 קיווה כי יעלה בידיו "להשתחל", כלשונו-הוא בעדותו (פרוטוקול, בעמ' 4, ש' 27), אל הנתיב לפנֵיה של מכונית-הנהגת ובין שהוא ביקש לקחת לעצמו, בכוח-המנוע, את זכות-הנסיעה בנתיב שלשמאל, אסור היה לו לעשות כן כל עוד היה הנתיב הזה תפוס בידי אחרת, היא גב' בן דוד. בשום פנים לא נדרשה זו להימנע מנסיעה או לעצור, על מנת לאפשר את השתלבותה של המונית מימין. אלא, על המונית, שמטעמיה לא בחרה לכתחילה בנתיב שלשמאל אלא נדרשה לעבור אליו מן הימין, היה להמתין עד שהנהגת תעבור, וכמוה יתר-המכוניות בנתיב התפוס ההוא, קודם להשתלבות.

עיון בתמונות-הנזק – המונית ניזוקה במראה השמאלית ובדלת השמאלית הקדמית שבה ואילו מכונית-התובע ניזוקה בכנף הימנית הקדמית ובצדו הימני של הפגוש הקדמי – מוליך גם הוא למסקנה כי התאונה אירעה בשל ניסיון רשלני של השתלבות בנתיב, שנקט נהג-המונית ולוֹ הוא אחראי.

4.אשר לנזק. הנחַתהּ לפנַי, במהלך-הדיון היום, של חוות-דעתו של שמאי, מר שלום מסילתי, ריפאה להשקפתי את הקושי, שנפל בכתב-התביעה ואליו צורפה אך הצעת-מחיר שעליה ביסס התובע את נזקו. חוות-הדעת השמאית הוסיפה לנזק הפיזי נזק בעקבותיה של ירידת-ערך ובעקבות כך, כאמור, אִפשרתי לתובע לתקן את כתב-תביעתו באמצעות הוספתו של מרכיב זה והוא בלבד. את שכר-הטרחה של השמאי לא תבע התובע ויש לראותו מי שוויתר עליו.

לפי חוות-הדעת השמאית, שלא נסתרה, עומד הנזק הפיזי על סך (מעוגל קלות למעלה) של 7,239 ש"ח ואילו שיעורה של ירידת-הערך הוא (במעוגל למטה) 1,965 ש"ח. בסך הכל עומד הנזק על 9,204 ש"ח. סכום זה על נתבע 2 לשלם לידי התובע בגין עילת-התביעה.

5.כתב-התביעה לא עתר לחיובו של נתבע 2 בעוגמת-הנפש, שוודאי נגרמה. אילו היה עושה כן, הייתי פוסק לחובתו של נתבע 2 סכום גבוה ומקורו, בפרט, בעובדה נוספת, שהתבררה בעקבות שמיעתן של הראיות. מייד לאחר התאונה – סיפרו הנהגת וגיסתה, כל אחת בעדותה – מיאן נתבע 2 לטול אחריות לנהיגתו הרשלנית. הוא הגדיל ותלה את האשמה לתאונה בהיותה של גב' בן דוד אישה. כלום דומה כי לדדו, העובדה שלמרות היותה אישה הרהיבה הנהגת עוז לנהוג במכונית, היא שגרמה לאירוע? יֵדע נתבע 2 – גבר שגרם, בהתרשלותו הבלעדית, לתאונה – אך זאת: כי לא רק את עדותה, רחמנא לצלן, של אישה העדפתי על-פני עמדתו-הוא אלא גם את אופן-נהיגתה במקרה הנדון.

6.בתוך 15 ימים מיום שיקבל את פסק-הדין הזה לידיו כדין (ימֵיה של פגרת-הקיץ של בתי-המשפט באים במנין-הימים) ישלם נתבע 2 לתובע סך של 9,204 ש"ח, ועוד סך של 1,200 ש"ח להוצאות-המשפט שהוציאו הוא, רעיתו והגיסה בהתייצבות באולמו של בית-המשפט. איחור יוסיף הפרשי-הצמדה ורבית כדין מיום-החיוב ועד למועד-התשלום בפועל.

בתוך 15 ימים (ימי-הפגרה אינם באים במנין לענין זה) רשאי כל אחד מן הצדדים לבקש מבית-המשפט המחוזי רשות לערער על פסק-דין זה.