ת"ק 37031-12-14 סולימני נ' מכבסת ורד

תביעה לפיצוי כספי בסך של 4,500 ₪.

על פי המתואר בכתב התביעה, הגיש התובע לנתבעת, המנהלת מכבסה, מספר פריטים לכביסה ביום 31/7/14, פעולה אותה הוא מבצע אחת לשבוע במשך שנתיים. כעבור מספר ימים, הגיע לנתבעת לקבל את הכביסה, ולאחר בדיקה גילה שמכנס גינס מדגם דיזל איננו ובמקומו היה מכנס גינס מדגם אחר במידה שונה, שהוחזר לנתבעת. פנייתו לנתבעת נענתה בתשובה שזה המכנס שנמסר לכביסה. לטענתו, שווי המכנס הינו בסך 1,400 ₪.

לגרסת הנתבעת, איסוף הכביסה של התובע נעשה ביום 27/7/14 מביתו ומיון הכביסה נעשה ביום 28/7/14 במכבסה, באופן הבא: הפריטים נרשמים על גבי דף לקוח בו נרשמים הפריטים וסוגם. הפריטים מוכנסים לשקיות רשת מסומנות ועוברים כביסה, לאחר מכן, מאחדים את שקיות הלקוח לייבוש וקיפול יחד ונבדק תיאום עם הרישום. בדרך זו, אין מגע של כביסה של לקוח עם כביסות אחרות. הכביסה הוחזרה ללקוח בביתו ולא כפי שנטען בכתב התביעה. למחרת היום בו הוחזרה הכביסה לתובע, התקבלה שיחת טלפון מהתובע שטען שהחליפו לו את מכנס הברמודה מדגם "דיזל" במכנס ברמודה מדגם "לי קופר" לבנים מידה 38. לטענת הנתבעת, רישום הכביסה בקבלתה זהה לרישום בקיפולה והטענה להחלפת הפריט מופרכת וחסרת בסיס.

בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, חזרו בעלי הדין על גרסותיהם כפי שהועלו בכתבי הטענות.

במסגרת הדיון, ניתנה לתובע האפשרות להביא ראיה להוכחת הנזק, בהתאם, הגיש התובע מסמך המצביע על שווי מכנס ברמודה מדגם "דיזל" שנע בין 820 ₪ לבין 980 ₪.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ושמעתי את בעלי הדין, מצאתי את עדותו של התובע מהימנה מעדותה של הנתבעת ואותה אני מעדיפה לאמץ.

אני מקבלת את עדותו של התובע, שהמכנס האחר שהוחזר לו אינו מכנס השייך לו, כמו גם את עדותו שמדי פעם מצא בכביסה שהוחזרה לו, פריטים שאינם שייכים לו, פריטים אותם החזיר לנתבעת, כפי שהחזיר לידיה את המכנס האחר. טענה זו לא נסתרה ולא הופרכה על ידי הנתבעת, דבר המביא למסקנה שבדרך הפעולה של הנתבעת, כמפורט לעיל, אין בה כדי למנוע לחלוטין מגע בין פריטי כביסה של הלקוחות, כפי שטענה הנתבעת, וייתכנו מקרים של החלפת פריטים בין הלקוחות השונים.

אי לכך, אני קובעת כי הגרסה העובדתית של התובע היא הנכונה, לפיה, הוא מסר לידי הנתבעת מכנס, מכנס שלא הוחזר לידיו.