אפללו נ' גיטלמן ואח'

1.לפני תביעת התובעים לקבלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב השייך לתובע 2, אשר היה נהוג בידי תובעת 1 (להלן: התובעת), בעקבות תאונת דרכים. התאונה אירעה ביום 9/9/17 בצומת ביל"ו והצדדים חלוקים בשאלה על מי האחריות להתרחשות התאונה. בעוד שהתובעים טוענים שנתבע 1 (להלן: הנתבע) אחראי לאירוע התאונה, טוענים הנתבעים, כי האחריות כולה מוטלת לפתח התובעת אשר נהגה ברשלנות ובחוסר זהירות.

2.בכתב התביעה נטען על ידי התובעים, כי התובעת נהגה ברכב בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים המובילים לצומת. מדובר בצומת אשר בקטע הרלוונטי להתרחשות התאונה כולל שני נתיבים, האחד מיועד לפנייה שמאלה, השני לנסיעה ישר ומעט לפני הצומת מסתעף הנתיב הימני לנתיב נוסף המיועד לפנייה ימינה, כך שבקרבת הצומת נוצרים שלושה נתיבים.

3.בעוד שהתובעים טענו בכתב התביעה שרכבם נסע בנתיב האמצעי ולא פירטו מעבר לכך, במהלך הדיון התבררה תמונה אחרת לגמרי. על פי עדותם של התובעים ושל העד מטעמם, הם התכוונו לפנות שמאלה בצומת ואכן היו בנתיב השמאלי המיועד לפניה שמאלה, אולם בשל גודש תנועה באותו נתיב, יצאה התובעת מהנתיב בו הייתה אל הנתיב האמצעי המיועד לנסיעה ישר. בנקודה זו טוענים התובעים, כי רכבם סטה אמנם מנתיב הנסיעה השמאלי ופנה לנתיב הנסיעה האמצעי המיועד לנסיעה ישר, אך לדבריהם התאונה אירעה לאחר שרכבם השתלב כבר בנתיב האמצעי והספיק לנסוע מרחק באותו נתיב. לדבריהם, הנתבע הגיע ברכבו, סטה מהנתיב בו נסע ופגע ברכבם.

4.לאחר ששמעתי עדות הצדדים ועדיהם ועיינתי ביתר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. נימוקי יובאו להלן.

5.נקודת המוצא, כי רכב התובעים היה בנתיב השמאלי שמיועד לפנייה שמאלה ועבר בשלב מסוים לנתיב האמצעי שמיועד לנסיעה ישר. הסיבה שהתובעת עברה לנתיב האמצעי הייתה, כי בנתיב זה היה גודש תנועה שנוצר לדבריהם בשל רמזור מקולקל. אכן, עיון בתמונות שצולמו מיד לאחר קרות התאונה מלמד, כי הנתיב השמאלי גדוש בכלי רכב ביחס ליתר הנתיבים.

6.כעולה מהתמונות שהוגשו (נ/1), לקראת הצומת קיימים שלושה נתיבים, אחד מהם מיועד לפניה שמאלה, השני מיועד לנסיעה ישר והשלישי הינו הסתעפות של הנתיב הימני ומיועד לפניה ימינה. גרסתם של התובעים באשר להתרחשות התאונה לא מתיישבת עם תנאי הדרך משום שבניגוד לטענתם (ראו עמוד 2 שורה 11 לפרוטוקול) הנתיב השלישי לא מיועד לנסיעה ישר אלא לפניה ימינה והוא אף נתיב שמסתעף מהנתיב הימני. לפיכך, קשה לקבל את טענתם כי רכב הנתבע נסע בנתיב הימני ביותר וסטה לנתיב נסיעת רכבם, מקום שאותו נתיב מיועד לפנייה ימינה ופניו של הנתבע היו לנסיעה ישר; ומקום שהתאונה ארעה בתחילת ההסתעפות של הנתיב האמצעי לשניים.

7.בשונה מהתרשמותי מהתובעים והעד מטעמם שלא ראיתי להסתמך על דבריהם בקביעת הממצאים לגבי האחריות לקרות התאונה, עדותו של הנתבע ושל העדה מטעמו, זוגתו, סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת. הנתבע וזוגתו ציינו, כי הם היו בנסיעה ישרה בנתיב האמצעי ורכב התובעים יצא מהנתיב השמאלי, שם היה כאמור גודש תנועה, סטה אל נתיב נסיעתם ולמעשה חסם את דרכם. תרחיש זה בדבר האופן בו קרתה התאונה, מתיישב יותר עם הראיות שהונחו לפני ואף עם תוצאת הפגיעה ברכב התובעים – פגיעה ממוקדת יחסית בכנף הקדמית ימנית של הרכב. לו התאונה התרחשה כגרסת התובעים, היה סביר יותר לראות נזק מפושט יותר לאורך הצד הימני של רכבם ולא נזק ממוקד בפינתו הקדמית ימנית. אופי הנזק מלמד כי רכב התובעים היה בנטיה ימינה בעת הפגיעה, מה שמחזק את גרסת הנתבע. גם הפגיעה שנגרמה לרכב הנתבע בצד הקדמי שמאלי מוביל למסקנה דומה. זאת ועוד, התמונה שצולמה מיד לאחר התאונה, בה נראה רכב התובעים כשחלקו במסלול השמאלי וחלקו במסלול הימני, תומך אף הוא בגרסת הנתבעים.

8.המסקנה העולה מן הראיות שהונחו לפני היא אפוא, שהתובעת יצאה ממסלול הנסיעה השמאלי ביותר משום שהיה עומס תנועה באותו נתיב ובטרם השתלבה בנתיב שלידה, אירעה התאונה. הטענה שמעלים התובעים לפיה, רכבם הספיק להשתלב בנתיב האמצעי ולנסוע מספר מטרים, לא מקובלת עלי, שכן הראיות מלמדות, כי התאונה אירעה במהלך יציאתה של התובעת מהנתיב השמאלי ובטרם השתלבה במסלול שלידו. נסיבות אלו מלמדות, כי עיקר האחריות לתאונה מוטל על התובעת ולא על הנתבע.

9.העובדה כי לאחר התאונה ירד הנתבע מרכבו, התנהג בנימוס, הביע צער ואף התנצל אינה יכולה לשנות את המסקנה האמורה. שוכנעתי כי התנהגותו של הנתבע לא נבעה מכך שהוא אשם בתאונה, אלא מתוך נימוסין ודאגה לשלומם של הנוסעים ברכב התובעת. אף התובע 2 עצמו ציין בעדותו כי לאחר שנפגשו בבית החולים, הבהיר לו הנתבע כי אין הוא אחראי לגרימת התאונה.