ת"ק 36797-12-14 סויסה(אסיר) נ' משרד לבטחון פנים/שרות בתי הסוהר

התובע היה אסיר בזמן הרלוונטי לתביעה.

הוא הועבר לאגף הפרדה בשל אירוע משמעת, כאשר הציוד שלו נותר בתא שבו התגורר עד אז עם אסירים נוספים.

האסיר טוען, שלאחר כשבועיים פנה בבקשה לקבל את הציוד שלו, ואז התברר שהציוד נעלם.

התובע מפרט רשימת ציוד ואת שוויו של הציוד, ועפ"י חשבונו אבד לו ציוד בשווי כולל של 8,830 ₪.

הנתבעת טוענת, שלאחר שהתובע הועבר לאגף ההפרדה, ביקר אותו מנהל האגף בו שהה התובע קודם לכן, והתובע ציין בפניו שחסרה לו מגבת וחסרים לו תפילין והתובע לא אמר דבר בקשר לציוד נוסף שחסר לו.

מנהל האגף שמע מאסיר אחר שהתגורר עם התובע באותו תא, שאותו אסיר העביר לתובע את כל הציוד שלו.

הנתבעת מוסיפה, שפריטים רבים ברשימת הציוד החסר לטענת התובע, ניתנים לרכישה אך ורק בקנטינה בכלא, ועוד הוסיפה הנתבעת, שישנה הגבלה על כמות הפריטים, כאשר עפ"י רשימת התובע, אבדו לו פריטים מעבר לאותה מגבלה.

הנתבעת צרפה הצהרה של התובע, ממועד מאוחר יותר למועד שבו אבד לו לטענתו הציוד, הצהרה לפיה הוא קיבל את כל הציוד השייך לו בטרם הועבר לכלא אחר.

התובע התכחש להצהרה זו שהוצגה בפניו בדיון, על אף שלא טען שאין מדובר בחתימתו שלו.

הוא טען שלא ייתכן שחתם על הצהרה שכזו ואינו זוכר כלל שחתם על ההצהרה שהוצגה לו.

בהתחשב בהצהרת התובע האמורה לעיל, בהתחשב בעדות מר עפיף אבו ריש שהיה מפקד האגף בו שהה האסיר בזמן הרלוונטי, וסיפר בבית המשפט שהתובע אמר לו שחסרים לו מגבת ותפילין ולא הזכיר פריטים נוספים חסרים, ובהתחשב בהתרשמותי מעדות התובע, אני קובע שהתובע לא הרים את נטל השכנוע המוטל עליו כתובע, להראות שאכן אבדו לו הפריטים הנטענים בנסיבות להן הוא טוען בתביעתו, נסיבות המטילות את האחריות לאובדן על הנתבעת.

לכל היותר אוכל לקבוע שכפות המאזניים מעוינות, ובכך אין די על מנת לקבל את התביעה.

אשר על כל אלה, אני דוחה את התביעה.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.