סלהב נ' הפניקס חב' לביטוח בע"מ ואח'

תביעת התובע לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 10,650 ₪ בגין תאונת דרכים מיום 31.1.18 בכפר עקב.

לטענת התובע, במועד הרלוונטי הוא נסע ישר בכביש דו סטרי שלו נתיב אחד לכל כיוון, כאשר רכב המבוטח על-ידי הנתבעת 1 והנהוג בידי הנתבע 3 שהיה בעמידה בצד ימין ביקש לעשות פניית פרסה ופגע ברכבו בצדו הקדמי ימני.

לפיכך, תובע התובע את ערך רכבו שהוכרז כאבדן כללי, בסך 8,800 ₪ (לאחר שנוכה סך של 1,000 ₪ בגין ערך שרידי הרכב), ועוד 1,000 ₪ שכ"ט שמאי, נסיעות ובזבוז זמן בסך 500 ₪ והוצאות משפט בסך 350 ₪. התובע צירף לכתב התביעה, בין היתר, חוות דעת שמאית וחשבונית מס קבלה בגין תשלום לשמאי.

לטענת הנתבעים, במועד הרלוונטי היה הרכב המבוטח על-ידי הנתבעת 1 נהוג בידי הנתבע 3 בכביש דו סטרי בעל נתיב אחד לכל כיוון. הנתבע 3 עמד מימין לרכב התובע, באותו כיוון נסיעה, וביקש לבצע פניית פרסה לכיוון שמאלה, אולם, בשל תנועת רכבים חולפים נאלץ לחכות עד שהנתיב יהיה פנוי. הנתבע 3 החל בביצוע הפניה לאחר שווידא כי הנתיב פנוי, אותת שמאלה, תוך שהמשיך להסתכל במראה, ותוך ביצוע הפנייה ראה את רכב התובע מגיע במהירות. או אז פגע רכב התובע בדלת אחורית שמאלית של רכב הנתבע 3.

לטענת הנתבעים, בסמוך לאחר התאונה התובע הודה באחריותו לתאונה וטען בפני הנתבע 3 כי לא ראה אותו. מוסיפים הנתבעים וטוענים כי נזקי הרכבים תומכים בגרסתם לאופן קרות התאונה.

לחילופין, טוענים הנתבעים כי נזקי התובע לא הוכחו. בעניין זה טענו הנתבעים כי שכר טרחת השמאי שנתבע הינו גבוה מן המקובל. כן טוענים הנתבעים כי התובע לא צירף לכתב התביעה אישור בדבר אי הגשת תביעה למבטחת רכבו המעיד כי לא שולם כבר לתובע פיצוי בגין הנזקים הנתבעים.

כבר בפתח הדברים אציין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי התמונות שהוגשו על-ידי התובע וסומנו ת/1 מייצגות נאמנה את מצב הרכבים לאחר התאונה.

מצב הרכבים לאחר התאונה ומיקום הנזקים תומכים בגרסת הנתבע 3 לתאונה. כפי המשתקף מן התמונות, התאונה התרחשה לאחר שרכב הנתבע 3 כבר היה באמצע הפנייה שמאלה ובמצב אופקי ביחס למיקום הכביש, כאשר רכב התובע פגע עם צידו הימני קדמי במיקום שבין הדלת השמאלית קדמית לדלת השמאלית אחורית של רכב הנתבע 3.

יחד עם זאת, מאחר ולטענת התובע מדובר בכביש שאינו מסודר (פרו' עמ' 1 ש' 25) והדבר אף משתקף בתמונות, נדרש הנתבע 3 לזהירות יתרה בעת ביצוע הפרסה, ולפיכך אני קובעת כי היתה לנתבע 3 רשלנות תורמת בגובה 50%.