ת"ק 36358-12-13 קימה נ' אמר ואח'

בפניי תביעה כספית.

התביעה היא תביעתה של אדריכלית, אשר לטענתה ביצעה תוכניות עבור הנתבעים ולא קיבלה כל שכר בגין עבודתה.

השכר המגיע לה בגין עבודתה הינו 7,000 ₪ + מע"מ והיא דורשת בנוסף פיצוי בגין עוגמת הנפש ואי עמידה בהתחייבויות בסכום של 3,000 ₪ נוספים.

הנתבעים מצידם מכחישים את טענות התובעת וטוענים, כי הנ"ל קיבלה את מלוא שכרה בסך של 2,900 ₪ וזאת על פי חשבונית שהונפקה.

התובעת מצידה טוענת שמדובר בכלל בחשבונית לגבי עבודות תכנון במשרדם של הנתבעים, שהם סוכני ביטוח, וכלל לא בביתם של הנתבעים.

הנתבעים מצידם טוענים שכלל לא ביצעו עבודות שיפוץ במשרדם.

מכל מקום, הוברר בישיבת ביהמ"ש מיום 10.11.14 כי הנתבעים הגישו תביעה כספית בתיק מס' 37012-11-12, אשר התנהל בפני כב' השופטת לובנה שלאעטה חלאילה, ובמהלכה תבעו סך של 22,925 ₪ בגין רשלנות שהסבו התוכניות של התובעת לנתבעים.

התובעת מצידה היא הנתבעת בתיק האמור, ציינה במפורש בכתב הגנתה וגם בפרוטוקול במהלך שני הדיונים, כי היא לא קיבלה כל שכר בגין עבודתה ובשלב מסוים אף ביקשה להגיש תביעה שכנגד במסגרת תביעה זו, כאשר כב' השופטת לובנה שלאעטה חלאילה ציינה כי היא דוחה בקשה כזו לאור ההתקדמות בהליך והיא מאפשרת לתובעת להגיש תביעה נפרדת, כפי שאכן עשתה במסגרת תיק זה.

בסופו של יום, הסכימו הצדדים בתיק בפני כב' השופטת חלאילה על מתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתיק המשפט, כאשר ביהמ"ש הוסמך לפסוק סכומים שבין 7,500 ₪ ועד 14,500 ₪, כאשר נפסקו לחובת התובעת סך של 9,800 ₪.

בעדותה בפניי ואף בהמשך להודעה שהכניסה לתיק ביהמ"ש, ציינה התובעת במפורש, כי השופטת שלאעטה לא היתה נכונה לדון כלל בנושא שכר הטירחה שלה שלא שולם.

עברתי על החומר שבפניי ולהלן הכרעתי:

דין התביעה להידחות.

להלן נימוקיי: