יוסף ואח' נ' אירמה ואח'

1.תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 17.4.2017 בכפר סבא בואכה כפר מל"ל. התובעים טוענים לנזקים בסך כולל של 6,652 ₪, בגין עלות תיקונים (4,352 ₪), ירידת ערך (550 ₪), שכר שמאי (750 ₪), ועגמת נפש (1,000 ₪).

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. אין חולק, כי בקטע הכביש שבין תחנת משטרת כפר סבא (מצפון-מערב) לבין צומת מל"ל (מדרום-מזרח), היו אז 3 נתיבים, האחד המיועד לפניה שמאלה, האחד המיועד לפניה ימינה, והאמצעי המיועד להמשך נסיעה לכפר מל"ל (והוד השרון). אין חולק, כי התובע נהג ברכב התובעים על הנתיב הימני, ורצה לעבור לנתיב האמצעי, ואף עשה כן. רכב הנתבעות, נהוג בידי הנתבעת 2, היה מאחוריו ומשמאלו, והתאונה ארעה כאשר הכנף הימנית-קדמית ברכב הנתבעות פגעה בכנף השמאלית-אחורית ברכב התובעים. אין גם חולק, כי זמן קצר יחסית לאחר התאונה המשיכה הנתבעת 2 בנסיעה לכיוון כפר מל"ל, ולא מסרה את פרטיה לתובע.

4.התובע טוען, כי כבר הספיק לעבור באופן מלא לנתיב האמצעי, כשנפגע מרכב הנתבעות, אשר ככל הנראה סטה באותה עת ממש מהנתיב השמאלי לזה האמצעי. הוא טוען עוד, כי הנתבעת 2 כלל לא יצאה מרכבה, והמשיכה בנסיעה לאחר סרוב למסור את פרטיה, והוא נאלץ לצלם את רכבה המתרחק (סרטון הוצג).

5.נוסעת ברכב, בת-דודתו של התובע, תמכה בעיקרי גרסתו (אם כי היו גם הבדלים בין הגרסאות). הנוסעת אף העידה, כי הבחינה במעבר הנתיב ואף באיתות שקדם לו.

6.הנתבעת 2 טוענת, כי היתה על העת על הנתיב האמצעי, וכי התובע ניסה להידחק לנתיבה מהנתיב הימני, ממש לפני שזה נפרד לכיוון היציאה ימינה, וכך ארעה התאונה. היא טוענת גם, כי יצאה מרכבה, וכלל לא סרבה למסור פרטים, אלא רק הציעה, לאור הדוחק בכביש, כי השניים יתקדמו לתוך כפר מל"ל וימצאו מקום שקט להחלפת הפרטים, אלא שהתובע לא הגיע אחריה, וסברה כי נסע לו. היא הציגה תצלום ובו נראה התובע מחוץ לרכבו, ואשר נראה להיות תמונה שצולמה שלא מתוך כלי רכב (אם כי תיאורטית יכולה היתה להיות מצולמת דרך החלון, גם אם בדוחק רב ביותר).

7.לאחר ששמעתי את העדויות, ועיינתי ביתר חומר הראיות, אני סבור כי דין התביעה להידחות, מחמת שלא הוכחה.

8.ראשית אבהיר, כי לא מצאתי סיבה להעדיף אחת משתי הגרסאות על רעותה. שני הנהגים הותירו רושם מהימן באופן כללי, ולכל אחת משתי הגרסאות מעט תמיכה בחומר הראיות. כך, להמחשה, התמונה שצולמה מחוץ לרכב ע"י הנתבעת 2 מחזקת את גרסתה כי יצאה מהרכב, בניגוד לעדותו הנחרצת של התובע (ועדותה של הנוסעת); העובדה שהנתבעת 2 לא דיווחה מייד לחברת הביטוח, ולא עשתה דבר מאז לתיקון רכבה או הגשת תביעה בקשר לכך, מחזקת את גרסת התובע. הנתבעת צולמה מתרחקת מהמקום, אולם נתנה לכך הסבר מתקבל על הדעת. לתובע ראיית-חיזוק בדמות עדת ראיה, אלא שהיא נוגעת בדבר, בהיותה קרובת משפחתו, ועדותה גם הותירה רושם ככזו המיועדת לחזק את גרסתו, אולי יותר מדי (כגון הטענה כי הבחינה בפעולה הבנאלית של האיתות באותו רגע – פעולה אשר בלא סיבה מיוחדת (ועד לתאונה לא היתה סיבה מיוחדת) אינה צפויה להותיר חותם בזכרונו של אדם שאינו מתכנן את מעבר הנתיב ומאותת בעצמו לשם כך).

9.מכל מקום, אין דבר מה מכריע בראיות, ושתי הגרסאות אפשריות על פי תוואי הדרך והתנהגות רגילה (גם אם לא בהכרח נורמטיבית) של נהגים בכביש, ומסתברות במידה שווה.