ת"ק 3613-05-15 דדוש נ' מזרחי

מבוא:

1.עניינה של התביעה שלפניי נסוב סביב דרישת התובע לתשלום דמי תיווך בסך 33,800 ₪ בצירוף מע"מ מהנתבע מכוח הסכם בעל פה שנכרת בין הצדדים למתן שירותי תיווך למכירת דירה ברחוב השושנה 39 במבשרת ציון.

טענות התובע בקצירת האומר:

2.אליבא דגירסת התובע, כעולה מכתב התביעה שהוגש על ידו, ביום 6.4.14 נכרת בין הצדדים הסכם למתן שירותי תיווך לדירת מגורים השייכת לאביו של הנתבע. התובע דאג להחתים את הנתבע על הסכם הזמנת שירותי תיווך בבלעדיות בו ביום לתקופה בת שישה חודשים עד ליום 31.10.14.

3.לדברי התובע, אף לאחר תום תקופה הבלעדיות ביקש הנתבע ממנו להמשיך להעניק לו שירותי תיווך לנכס האמור. לאחר שהצעות רבות שנתנו ע"י קונים פוטנציאלים מטעם התובע, נדחו על ידי הנתבע או אביו, בחודש פברואר 2015 נכרת הסכם מכר להעברת זכויות הבעלות של אביו של הנתבע לבין רוכש פוטנציאלי אשר הגיע באמצעות עבודתו. לטענת התובע, הוא היה הגורם היעיל בעסקה זו ואף נכח במועד חתימת ההסכם. נוכח האמור, הנתבע הבטיח לו במעמד העסקה כי יסדיר עימו את תשלום דמי התיווך ואולם לא עשה כן.

טענות הנתבע בקצירת האומר:

4.אליבא דגירסת הנתבע, כפי שנטענה בכתב ההגנה, הזמין הוא מהתובע שירותי תיווך לצורך מכירת דירת אביו במהלך תקופת הבלעדיות עד לסוף חודש ספטמבר 2014 - הא ותו לא. דא עקא, כי בתקופה זו, אושפז אביו בבית חולים ולאחר שחרורו מבית החולים החליט אביו, כי אינו חפץ עוד למכור את דירת מגוריו. משכך, נכון לאותה עת, תמו יחסיו של הנתבע עם התובע ולא חודשו מאז. ככל שהתובע העניק שירותים נוספים לאביו הרי ששירותים אלה לא היו בידיעתו. בנוסף ציין הנתבע, כי בהתאם להלכה הפסוקה נקבע לא אחת, כי הוראות חוק המתווכים, תשנ"ו-1996 הינן הוראות חוק מחייבות שלא ניתן להתנות עליהן. הנתבע הפנה לסעיף 9 לחוק המתווכים בו נקבע, כי כדי שמתווך יחשב כמתווך בעל בלעדיות על נכס, עליו להחתים את הלקוח על שני טפסים. האחד, טופס הזמנת שירותי תיווך, השני, טופס נפרד שבו תצוין הענקת הבלעדיות וכן תקופתה. הנתבע הפנה לפסיקת בית משפט השלום ירושלים בתא"מ 20475-02-12 חמד ואחי נ 1 דביר ואח'.

דיון ומסקנות:

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים בפניי ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי.