ת"ק 36040-02-17 עבאס נ' חמוד

1.רכבו של התובע, מאזדה 323 מס' רישוי 57-711-27 (להלן: "המאזדה"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 10/12/16, באחד מרחובות הישוב ג'דידה – מכר (להלן: "התאונה").

בתאונה היה מעורב רכב שהיה נהוג בידי הנתבעת (להלן: "הרכב המעורב").

2.לטענת התובע, התאונה אירעה באשמת הנתבעת. לכן הגיש את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתאונה.

לטענת הנתבעת, התאונה אירעה באשמת התובע. לכן היא מבקשת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.

3.קטע הכביש בו אירעה התאונה הינו בן 2 נתיבי נסיעה, נתיב אחד לכל כיוון, עם נתיב חנייה בצד ימין כיוון נסיעתם של שני כלי הרכב שהיו מעורבים בתאונה. עובר לאירוע התאונה נסעו שני כלי הרכב באותו כיוון, כאשר הרכב המעורב ראשון והמאזדה במרחק של מספר מטרים מאחוריו.

על אופן התרחשות התאונה חלוקות הגרסאות. על פי גרסת התובע, הנתמכת בעדותו של בן דודו, מר חסן עבאס (להלן: "חסן"), בשלב כלשהו אותתה הנתבעת על כוונתה לפנות שמאלה, סטתה שמאלה, לכיוון הבנק, ואז עשתה פרסה וחזרה ימינה ותוך כדי כך הצמיג הימני של הרכב המעורב פגע בפינה הקדמית שמאלית (בפרוטוקול נרשם בטעות, "ימנית") של המאזדה. על פי גרסת הנתבעת, הנתמכת בעדותה של אחייניתה, הגב' הייא חמאד, היא נסעה בנתיב היממי, כשהמאזדה נוסע מאחוריה ובהגיעה סמוך למתנ"ס, הנמצא בצד ימין כיוון נסיעתם, היא אותתה על כוונתה לפנות ימינה, למתנ"ס וכשהחלה בפנייה ימינה, התנגש בה המאזדה שעקף אותה מימין, בנתיב המיועד לחנייה.

4.לאחר שבחנתי את העדויות ואת שאר הראיות שהובאו בפניי, אני מחליט להעדיף את גרסת הנתבעת ואחייניתה, שהשאירו עליי רושם אמין, על פני גרסת התובע ובן דודו. אציין כי אין זה הגיוני שהנתבעת, שהתכוונה להיכנס עם רכבה לחצר המתנ"ס, שבצד ימין כיוון נסיעתה, תאותת על כוונה לפנות שמאלה, תסטה שמאלה ואז תחזור לפתע ימינה.

אני קובע, איפה, כי התאונה אירעה באופן כדלקמן:

התובעת, שנסעה בנתיב הימני, אותתה על כוונתה לפנות ימינה. לפני הפנייה היא האטה את מהירות נסיעתה. התובע, שנסע מאחוריה, לא הבחין באיתות, ראה את הרכב המעורב מאט את מהירות נסיעתו וסבר, בטעות, כי הוא עומד לפנות שמאלה, לכן עקף אותו מימין, תוך כדי נסיעה על הנתיב המיועד לחניית כלי רכב.