ת"ק 35837-10-12 אלון נ' שדה ששון

ביום 21.10.13 ניתן פסק דין נגד המבקשת, וזאת על בסיס אי התייצבותה לדיון.

כעת מונחת בפני בקשה לביטול פסק הדין. המבקשת טוענת כי אכן קיבלה את ההחלטה בדבר מועד הדיון, אך שגתה וסברה כי עליה להמתין להחלטה בבקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום – בקשה שנכללה במסגרת כתב ההגנה. עוד טוענת המבקשת כי תיק ההוצאה לפועל נפתח רק בשנת 2016 והאזהרה הומצאה לאמה ולא לידיה.

המשיב טוען כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר ללא בקשה להארכת מועד. עוד צוין כי אין לקבל את הטענה לפיה המבקשת המתינה להחלטה וכי מדובר בניסיון "להרוויח זמן" תוך תקווה שפסק הדין שיינתן יבוטל.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים סברתי כי יש מקום לבטל את פסק הדין, אך להתנות זאת בהפקדה כספית משמעותית. אין מחלוקת כי המבקשת קיבלה את הזימון לדיון. טענתה כי סברה שעליה להמתין תחילה להחלטה בבקשה להעברת דיון, אינה משכנעת. ראשית, לא הוגשה כל בקשה בנדון, אלא מדובר בטענה שנכללה במסגרת כתב ההגנה. בכל מקרה, לאחר הגשת כתב ההגנה קיבלה המבקשת את הזימון לדיון, כך שהטענה מוקשית.

בנסיבות אלו, המבקשת אינה זכאית לביטול פסק הדין מחמת הצדק וביטולו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. על ההחלטה, אם יש מקום לבטל את פסק הדין במקרה זה, חלים הכללים הבאים:

"לא היה פגם בהחלטה אשר מבקשים לבטלה, תלוי המבקש בחסדו של בית המשפט. במקרה כזה לעולם אין זכות קנויה בידו לדרוש את הביטול, אלא בית המשפט יציג לעצמו שתי שאלות אלה: ראשית – מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט? שנית – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע – המבקש, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט? "(זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שישית, עמ' 698).