ת"ק 35696-04-14 ונטורה נ' בריל תעשיות נעליים בע"מ

במועד כלשהו בחודש ינואר 2014 ביקרה התובעת, יחד עם בתה בת ה 10, בחנות של הנתבעת בעכו, על מנת לרכוש שני זוגות מגפיים, אחד עבורה ואחד עבור בתה.

לטענת התובעת, שלא נסתרה, לאחר שהבת מדדה שני זוגות מגפיים, האחד מס' 36 והשני מס' 37, ביקשה התובעת לרכוש עבור בתה מגפיים מס' 37, לאחר שנוכחה לדעת כי זה המספר שמתאים לבתה. היא אמרה זאת למוכרת, ניגשה לקופה ושילמה עבור שני הזוגות אותם רכשה (האחד של הבת והשני של בתה) וקיבלה את המגפיים, ארוזים בקופסאות. למחרת היום, נעלה הבת את המגפיים שנרכשו עבורה והלכה לבית הספר. משחזרה הביתה אמרה לאמה, התובעת, כשהיא בוכיה, כי המגפיים לחצו לה ואז התברר כי ניתנו לתובעת מגפיים מס' 36, אשר נארזו בטעות ע"י המוכרת בקופסא שעליה היה כתוב מס' 37. משניגשה התובעת לחנות וביקשה כי יחליפו לה את המגפיים למס' 37 היא סורבה בטענה כי נעשה שימוש במגפיים.

לכן הגישה התובעת את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בסך 2,500 ₪.

כאמור, הנתבעת לא הכחישה את גירסת התובעת, אולם טענה כי "לאור השימוש שנעשה במגפיים לא ניתן להחליפם". עוד טענה הנתבעת כי באחריות התובעת היה לוודא במעמד הרכישה כי קיבלה את המגפיים אותם רכשה.

לאחר שנתתי את דעתי לעובדות המקרה ולטיעוני הצדדים אני קובע כי דין התביעה להתקבל, הגם שסכום הפיצוי אמור להיות קטן בהרבה, כפי שיובהר להלן:

אין חולקין כי לתובעת סופקו מגפיים שונות מאלה אותם ביקשה לרכוש, זאת בשל טעות של המוכרת, שהינה עובדת של הנתבעת. דין טענת הנתבעת כי גם התובעת נושאת באחריות משום שהיה עליה לוודא "את פרטי המוצר שרוכשת", להידחות, שכן אין חולקין כי המגפיים נארזו ע"י המוכרת בקופסא שנושאת את המספר 37. מה היה על התובעת לוודא?

נשאלת השאלה מה הפיצוי שיש לפסוק לתובעת. למעשה, הנזק היחיד שנגרם לתובעת הוא עלות המגפיים, היינו 200 ₪. לא נגרם לה נזק נוסף, אולם לזה יש להוסיף את ההוצאות שנגרמו לה כתוצאה מהצורך להגיש את התביעה.

סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 24/4/14 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 400 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

למניעת ספקות הנני להבהיר כי לא נעלם ממני שהנתבעת היתה מוכנה לשלם לתובעת, לאחר הגשת התביעה, סכום של 350 ₪, כפשרה, אולם הנתבעת סירבה. לדעתי בצדק סירבה התובעת להצעת פשרה זו, שכן לא היה בסכום זה לכסות גם את ההוצאות שנגרמו לתובעת בשל הצורך להגיש את התביעה.