ת"ק 35666-07-16 אילוז ואח' נ' מימון

לפניי תביעה על סך של 19,979 ש"ח שעילתה פיצוי בגין נזק שנגרם לרכב של התובע מתאונת דרכים ונזקים נלווים נוספים.

1.         התובע העיד כי ביום 5.3.2016 החנה את מכוניתו בין שני כלי רכב, ומששב למקום, ראה כי חלקו האחורי של רכב הנתבע, רכב שונה מהרכב שחנה לפני רכב התובע עת עזב את המקום, צמוד לחלקו הקדמי של רכב התובע.

2.         מנגד העיד הנתבע כי חנה בנסיעה לאחור, בסיוע מצלמת "רוורס" המותקנת ברכב והכחיש קיומו של מגע בין שני כלי הרכב. בת זוגו של הנתבע, בעלת הרכב, שהיתה עימו בשעת הנסיעה טרם החניה, אישרה דבריו אלה.

3.         דין התביעה להדחות. על פי הוראות סעיף 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976, ינומק פסק דיני בצורה תמציתית.

להלן הטעמים אשר הביאוני לכלל מסקנה זו.

4.אכן, בתמונה שהוצגה במהלך הדיון, נראו כלי הרכב נראים צמודים זה לזה, ואולם לא אוכל לקבוע, במידת הוודאות הנדרשת, כי מפגש זה התרחש דווקא עת נסע הנתבע לאחור.

ראשית, בת זוגו של הנתבע, בעלת הרכב, תמכה בגרסתו לפיה לא היה כל פגיעה ברכב בעת החניה. לא מצאתי כי גרסאות אלה אינן מהמנות, כמו גם סתירות בין דבריהם לפניי לבין יתר הראיות בתיק – חילפוי מסרונים בינם לבין התובע והודעת הנתבע לחברת הביטוח מנורה.

שנית, הוצגה תמונה של רכב הנתבעת בה לא נראה נזק שנגרם לאחורי הרכב – ראה גם עדויות הנתבע ובת זוגו בנוגע לעניין זה. זאת, אל מול הפגיעה הקשה ברכב התובע, שעלות תיקונה הנטען הוא למעלה מ-11000 ₪, מעלה קושי.

שלישית, קיים קושי בהנחה, כי הנתבעים היו משאירים את רכבם צמוד לרכב התובע מבלי להזיזו, ואף לא עוזבים את המקום טרם נתגלו. ודוק: מדובר בפגיעה שהוגדרה על ידי התובע כמסיבית, ויש להניח כי הנתבע ובת זוגו היו אמורים להיות מודעים לה עת התרחשה.